יש לי שעון חול קטן בחדר שזכיתי בו אתמול.
שעון חול קטן ועקום מחייך אליי
בוהה בו כשעה הופכת השעון מצד לצד,שעון חול קטן שסופר את הדקות,השניות ועשיריות השניה האלה שעוברות כל כך לאט
גורמות לי להבין שהזמן שלי לא תקוע ויש עוד הרבה לפניי,הרבה לעבור,המון לעשות
גורמות לי להבין שיש סיבה לכך שאני קיימת,יש לי עוד הרבה דברים לעשות לפני שאמות
מחזרים לא חסר,משפחה מדהימה,חברות וחברים מקסימים אחד אחד אז מה רע ?...
אך לא המחזרים המתאימים..לא מה שאני צריכה . השעון חול משאיר קצת חול בצד אחד..כמה עקום הוא יכול להיות?מדהים כמה הוא יפה בעקימותו
כמה הזמן יפה,כל הזכרונות שעכשיו מציפים אותי מזכירים לי דברים ששכחתי מעט,דברים שפרחו מראשי ונותנים לי להבין למה נהפכתי,מי אני עכשיו ומי הייתי לפני כל התקופה הזאת.
לא טוב לעבור מתקופה לתקופה כל-כך מהר,אני צריכה זמן לעצמי זמן מהכל,טוב שיש חופש עכשיו .. צריכה אותו .
לא רוצה ולא צריכה חבר חדש לא מסוגלת להכיל את כל הדברים האלה עכשיו
אני לא מוכנה לשום דבר לא התגברתי ולא אכפת לי אם הצד השני התגבר או לא זה לא מעניין אותי , במקום לחשוב עליו כל הזמן
אני חושבת על עצמי יותר.אני לא באמת מאושרת אני מבחינתי האדם הכי עצוב שאני מכירה,עם כמה שאני מכירה את עצמי.
ובגלל בן אדם אני לא צריכה להגיע לשפל המדרגה בצורה כזאת,
כן התכוונתי לכל מה שאמרתי,השלמתי עם זה והפנמתי את זה רק פשוט שקשה להתגבר,לא ציפיתי לאחרת
חזרתי להיות הילדה הרגישה והנפגעת בקלות-כנראה שזאת מי שאני באמת מתחת לכל המסכה האדישה והצינית הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
