וואו,מצחיק שבדיוק נכנסתי במקרה לאחר שנה,למעשה זה די מפחיד!

שנה שלמה לא כתבתי,וואו היא עברה מהר,מה אני יכולה להגיד על השנה הכי מבגרת בחיים שלי?

שתי אהבות שונות,מצחיק שלא יצא מהן כלום,רגש החרטה של האחרונה נוראי. אין יום שאני לא מתחרטת שלא עשיתי כלום.

אני חושבת שהשתניתי,נהפכתי לרונית הפחדנית. רונית חדשה,ששונאת אנשים,פחות נחמדה,אןי לי מושג מי אני.

שנה ראשונה בתיכון! ווהו? ממש לא.

אולי זה כמו כיתה ז' ויהיה בסדר אחר כך,אבל נמאס לי לחכות לאחר כך! נמאס לי לחכות ולצפות כל יום,אני יודעת שאני אמורה להיות ברת מזל ולהגיד תודה לאלוהים שאני הולכת ונושמת וכ'ו וכ'ו אבל וואלה לא! לא בא לי! אני מרגישה ריקה! אני צריכה סיבה לחיות בשבילה (ולא זה לא אומר שאני הולכת להתאבד או משהו,בכל זאת אני די פוחדת והרי מה זה שווה שאני לא אזכה לראות איך מגיבים על המוות שלי?) כן,כבר אמרתי שנהפכתי לאחרת?

גיל ההתבגרות-אני פשוט כל יום נכנסת לשכבה של 300 אנשים שחושבים רק על עצמם,אולי גם אני כזאת אבל באמת שאני לא מסוגלת להיות ככה. האנשים האחרים באו ופשוט לקחו הכל,את כל הכיף,החברים,השמחה! אני לא מסוגלת לבלות עוד יום איתם,אני חושבת שמגיע לי פרס על זה שאני שורדת איתם,חבורת רכלנים!

לא עליי כן? אני עוד עם שם טוב בשכבה הא כן חוץ מהשם של ההיא שמאוהבת והוא לא שם עליה! כןן ווהו מצקר(שם כינוי שניתן עוד בתקופת כיתה ט' המדהימה) המגניב. 

המוןן דברים השתנו,יש אנשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול, כל כך הרבה שקרים שזה פשוט נוראי! 

תיכון לא כיף,אולי בעתיד,מקווה שכן! מאוד!

ורק עכשיו הבנתי שלא עידכנתי שנה ואני כותבת לעצמי,טוב נו,פירוק רגשות פעם ב.. גם עוזר.

הכל בולשיט

רונית