"כבר כמה ימים, אני במצב איום

אני כל הזמן נזכר

כל הזמן נזכר, שיש לך עתיד

שיש לך עתיד איתו

הוא בטח מאושר

הוא בטח מאושר שאין לי כלום כבר לא נשאר

אז איך אני לא נשבר ?"

אז זהו שאני כן 

השנה האחרונה של החיים שלי הרסה אותי מכל בחינה אפשרית

הנתק עם ההורים, השתיה, האבטלה

בעיקר איזי, בהתחלה הכל נכתב בתור דיבור אישי שלי איתה ועכשיו כבר הכל הפך לייחולי סבל לה ולבחור החדש והרכב המפואר שלו

ואתם יודעים מה הבנתי אחרי הכל? החיים לא הוגנים.

אני כל יום מתעורר מסתכל אחורה ומבקר כל חלק קטן בהתנהגות שלי כדי להבין מה עשיתי לא בסדר ומה הוביל אותי לאיפה שאני נמצא

כל שניה מחליט מחדש את מי להאשים, פעם אחת זאת היא או הם אבל רוב הזמן זה אני

אבל כל יום לומד מחדש מהטעויות של עצמי ומטעויות של אחרים

כן, זה לא הוגן שאני צריך לעבור את הכל מחדש במחשבות שלי

אבל ככה אני עובד

ואלה החיים, חייבים ללמוד כדי להמשיך קדימה.

אני שבור רגשית ומנטלית

אני מרחיק בכח בחורה כל כך מדהימה שמעוניינת בי רק כי אני מפחד לפגוע בה

אני מסנן שיחות כי אני יודע שהכעס ישתלט ואני לא אוכל לכלוא את האני הפגוע מתלקוף בחזרה כנקמה על מה שעבר

ואני מפחד שזה ימשיך...

"אני חולם בעולם שכולו שקט מפחיד וקירות עקומים ושמיים ורודים ופרצופים ריקים, מכל הבעה אנושית

אני בורח לחושך כי כשאני שם לא יודעים ואם אני לא שומע אז גם אותי לא שומעים, שיחפשו

אני רץ רחוק כי מכאן לשם לא רואים ועם כל הרעש מסביבי הם לא מתקרבים, מהפחד

אני עף גבוה כי לשם לא מגיעים ורואים מלמעלה רק את צמרות העצים, מכאן הכל נראה קטן 

אני עוצם עיניים, אני נעלם, אף אחד לא רואה אותי שם

או שזה אני שלא מסוגל להבין מכאן מה איתם

אני מרגיש שהם מתקרבים, צועק

אל תתן להם להתקרב

עוד כוסית לא תזיק, אמרתי

שוב הרעש נמחק וחזרתי

לעולם לכולו שקט מפחיד וקירות עקומים ושמיים ורודים ופרצופים ריקים, כבר התרגלתי לחושך."

אומרים שעישון מרגיע... אני חושב שזאת תהיה ההתנסות הבאה שלי

צריך לנסות דברים חדשים