בלה,

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים משקיעים שנים בחיפוש עצמי, בזמן שאני לאט ובעקביות מאבד אותי

כל פסיעה לכיוון הכלום מתבררת שוב ושוב כפרידה קטנה וכואבת מזיכרון שפעם היה חלק ממני,

כמעט ושמעתי את פיסות חיי נקרעות מבשרי החי בזמן שאני מתרחק מנקודת האפס.

אני מסתכל לאחור ורואה כל פרדס וכל מדבר מטאפורי שעברתי, דרך שביל תלול עקוב דמים וזכרונות שלעולם לא רציתי לראות אותך בינהם.

זהותי נולדה ומתה ביחד איתך וכך גם עברי - בזמן שאני נמשך בחוסר שליטה מהאתמול המפואר אל המחר המכוער שבלעדייך.

לא רוצה בלעדייך.

אני לא יכול לשאת את המחשבה שלא קיימתי את ההבטחה האחרונה שלי אליך ושלא נתראה שוב

לא יכול אבל מחויב להתמודד

אני זוכר איך התקשרתי יום יום ואת היית חלשה מידי בשביל לדבר,

אני זוכר את הדמעה האחרונה,

אני זוכר איך נהפכת קרה

אני זוכר את המבט האחרון, הוא נראה כל כך אמיתי כאילו היית איתי כאן כשבעצם עזבת כבר מזמן

אני זוכר ולעולם אזכור, בלה, אני מצטער אבל מודה על הכל.

אני אוהב אותך, הרבה יותר ממה שהראש הקטן והבלונדיני שלך אי פעם היה מסוגל להבין

לילה טוב אהובה שלי, לילה טוב.

שלך, k~