נערה אחת, שתי גומות

לא שמלה, לא צמות

חיוך קודר, מבט חודר

חושבת על אחר

מסיתה את מבטה

אל הדממה.

בצד אחר, הוא עוד זוכר

את מבטה, ולא אומר

רוצה איתה, הוא מתקרב

הוא ישקר, זה לא כואב

והיא לא שם.

לצד האש, על קצה ספסל

היא לא חייכה, הוא מבולבל

שוב לא רוצה, והוא שותה

ואז הלך, היא לא תבכה

היא חזקה והוא סובל

היא עם אחר, הוא מתאבל

חלפו שנתיים.

גבר אחד, גומה אחת

אישה אחת, נשואה כמעט

חצי חיוך, חצי איבה

מסך עשן על אהבה,

שבליבו עוד בערה.

ונשארה.

ונגמרה. 

ונקברה.

לצד האש, על קצה ספסל,

ליד הפארק, אחרי כיכר 

ושם סיימו. זה סיפורים של אוהבים - אם ירצו או לא ירצו.

ניצול מספר הזיכרונות שנכתב לאיזי.

שלכם, k~