איזי,

בכל פעם כשמישהו שואל איך הכרנו יש לי סיפור שונה, אולי כי שכחתי או אולי כי אני מדחיק את היום שבו ראיתי אותך בפעם הראשונה

אבל אני זוכר את הפעם האחרונה שבה ראיתי אותך

ברחוב של הבריכה, מחזיקה לו את היד

התגובה הטובה ביותר היתה להדק את האזניות פנימה ולקוות שלא תשימו לב שזה אני שעבר מולכם, אבל לא

ישר הוא זיהה אותי, גם עם כובע הצמר שלי והמשקפיים הכהים, הוא חייך לעצמו בצורה הכי מגעילה שיכולתי לדמיין

חיבק אותך, מפגן הדומיננטיות והרכושניות הגדול ביותר שיש לגבר להציע כשהוא עם אקסית של מישהו.

כיסא לראש זאת לא אפשרות, פניתי באלגנטיות לכיוון הנגדי כאילו לא ראיתי אותם ועניתי לטלפון פיקטיבי שנמשך עד שהגעתי למכולת שהצילה אותי מהבושה.

יוצא לפאב בלילה.

משתכר.

מתעורר בבית ואין לי מושג איך הגעתי לשם או מתי,

המפתח כמובן מחוץ לדלת והדלת פתוחה

מסיבה לא ברורה הריצפה מכוסה בקורנפלקס(סיני-מיניס) והאריזה לא נמצאת בשום מקום בדירה

הפלאפון רוטט ומגלה הודעה קולית ריקה והודעה חדשה בוואטסאפ ממספר שלא ראיתי הרבה זמן

סיוון:"אל תשכח, היום ב2."

לא חשבתי אחרת, בטח ששכחתי

השעה כמה דקות לפני 2 וסיוון מגיעה לדירה ורואה אותי זרוק על הספה באותה תנוחה שהתעוררתי בה, שואלת מה קרה 

"גם אני לא בטוח"

משם כבר הכל הסתכם בצורה שונה

סידרנו את הדירה, ירדנו לקפה מתחת לדירה ודיברנו

אתמול עברו שבועיים מאז הקפה עם סיוון, מאז שהתחלנו לצאת

אתמול היה היום שבו סיימנו את זה, היא הרגישה משהו יותר ממני

אתמול היה היום שהיא ראתה כמה אני עדיין אוהב את איזי ולא רצתה להפגע בהמשך

אתמול היה היום שבו שנינו היינו הכי פגיעים,

הידידה הכי טובה שלי משנות התיכון ואני, סיימנו את זה

לפחות לעכשיו. ככה סיכמנו.

אני מצטער שזה נגמר עם סיוון, כועס על עצמי יותר ויותר ועל איזי שלא מוכנה לצאת לי מהמחשבות

אבל סיוון  חזרה לי לחיים אחרי הרבה זמן ואני לא מוכן לוותר עליה שוב

"היום בערב נפגש לבירה? משהו ידידותי"

"אם אני לא אמצא אותך גמור על הספה, אולי"

"אני לא יכול להבטיח שום דבר כזה, תצטרכי לשמור עלי"

"אני שומרת עליך, איך החלפנו תפקידים P:"

"תמשיכי לחשוב ככה ;)"

"היום ב9 תאסוף אותי, אבל תתלבש כמו בן אדם ותתגלח כבר!"

"אני לא יכול להבטיח שום דבר כזה חח"

"כבר כמה ימים, אני במצב איום

אני כל הזמן נזכר

כל הזמן נזכר, שיש לך עתיד

שיש לך עתיד איתו

הוא בטח מאושר

הוא בטח מאושר שאין לי כלום כבר לא נשאר

אז איך אני לא נשבר ?"

אז זהו שאני כן 

השנה האחרונה של החיים שלי הרסה אותי מכל בחינה אפשרית

הנתק עם ההורים, השתיה, האבטלה

בעיקר איזי, בהתחלה הכל נכתב בתור דיבור אישי שלי איתה ועכשיו כבר הכל הפך לייחולי סבל לה ולבחור החדש והרכב המפואר שלו

ואתם יודעים מה הבנתי אחרי הכל? החיים לא הוגנים.

אני כל יום מתעורר מסתכל אחורה ומבקר כל חלק קטן בהתנהגות שלי כדי להבין מה עשיתי לא בסדר ומה הוביל אותי לאיפה שאני נמצא

כל שניה מחליט מחדש את מי להאשים, פעם אחת זאת היא או הם אבל רוב הזמן זה אני

אבל כל יום לומד מחדש מהטעויות של עצמי ומטעויות של אחרים

כן, זה לא הוגן שאני צריך לעבור את הכל מחדש במחשבות שלי

אבל ככה אני עובד

ואלה החיים, חייבים ללמוד כדי להמשיך קדימה.

אני שבור רגשית ומנטלית

אני מרחיק בכח בחורה כל כך מדהימה שמעוניינת בי רק כי אני מפחד לפגוע בה

אני מסנן שיחות כי אני יודע שהכעס ישתלט ואני לא אוכל לכלוא את האני הפגוע מתלקוף בחזרה כנקמה על מה שעבר

ואני מפחד שזה ימשיך...

"אני חולם בעולם שכולו שקט מפחיד וקירות עקומים ושמיים ורודים ופרצופים ריקים, מכל הבעה אנושית

אני בורח לחושך כי כשאני שם לא יודעים ואם אני לא שומע אז גם אותי לא שומעים, שיחפשו

אני רץ רחוק כי מכאן לשם לא רואים ועם כל הרעש מסביבי הם לא מתקרבים, מהפחד

אני עף גבוה כי לשם לא מגיעים ורואים מלמעלה רק את צמרות העצים, מכאן הכל נראה קטן 

אני עוצם עיניים, אני נעלם, אף אחד לא רואה אותי שם

או שזה אני שלא מסוגל להבין מכאן מה איתם

אני מרגיש שהם מתקרבים, צועק

אל תתן להם להתקרב

עוד כוסית לא תזיק, אמרתי

שוב הרעש נמחק וחזרתי

לעולם לכולו שקט מפחיד וקירות עקומים ושמיים ורודים ופרצופים ריקים, מתרגל כבר לחושך."

אומרים שעישון מרגיע... אני חושב שזאת תהיה ההתנסות הבאה שלי

צריך לנסות דברים חדשים