יזכור.
יזכור את אותם אנשים יפים וטובים שהגנו בגופם על עתידנו.
יזכור את אותם ילדים שרק עפו מהקן וכבר נלקחו מן העולם.
יזכור את האמיצים שנפלו למען שלום מדומה ודמיוני.
יזכור את היפים שבליבם האמינו כי שלום בידיהם.
יזכור את האמהות שדמעות חונקות את גרונם וליבם מלא בצער.
יזכור את המשפחות השקלות שלא יראו שוב את ילדם.
יזכור את הילדים שאביהם טרם חזר מן השליחות לשלום.
נזכור ולא נשכח- כי במותם ציוו לנו את החיים.
"מה אבקש ממך אלוהים? יש לי הכל, דבר לא חסר לי.
רק דבר אחד אבקש, ולא בשבילי בלבד:
הוא בשביל הרבה אמהות, ילדים ואבות - ולא רק בארץ הזאת, אלא גם בארצות זרות ואויבות.
הייתי רוצה לבקש שלום.
כן, שלום אני רוצה, והן לא תסרב לבקשה יחידה של ילדה.
אתה בראת את ארץ השלום, אשר בה עיר השלום, ובה היה מקדש השלום- ואין עדיין שלום!....
מה אבקש ממך, אלוהים, ויש לי הכל?!
אבקש רק שלום!
רק שלום......."
הייתי רוצה להגיד- שאפילו שאין לרבים מאיתנו (ברוך השם) קרבה לחלל כל השהוא, זה לא אומר שאנו לא חשים שותפים בצער על אותו אדם שנלחם למעננו ולמען המדינה.
ובזאת אני מסיימת פוסט עצוב אך מלא תקווה,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
