יום סטלני!!!
הכל התחיל כאשר התכוונתי לישון עד מאוחר ואת רוב הבוקר (6 וחצי עד 8 וחצי) ביליתי בכירבול מתחת לשמיכות.
לפתע נשמע צלצול הטלפון (אין צורך לכתוב "גלינג גלינג" נכון?!) ואז אמא שלי עונה.. אחרי כמה דקות היא דופקת צעקה ואמרת "שרררר!! קומי צריכים אותך בעבודה!!" לא.. זאת לא טעות- אמא שלי קוראת לי שר כשהיא צועקת.. היא טוענת שזה יותר נוח- WTF?!
וכן.. שיר העצלנית אכן עובדת.. במרכז ארגמן! עכשיו... מרכז ארגמן זהו לא מרכז יופי או משהו מגניב אחר... זה לעבוד עם ילדים מכיתה א' -ו'.. וזה אומר, בנות ובנים משועממים שתפקידי הוא לרצות אותם, להצחיק אותם ולדאוג שהם לא הורגים אחד את השני בזמן פעילות.
ובכן, היום עשינו שיחה של פתיחת שבוע כשלפתע פתאום............(טם טדדם!!) צפירה!!!!!
אני מסתובבת לאחור ורואה בחלון את אבא שלי מסמן לי לרוץ לכוון המקלט עם הילדים.
אני כמו מפגרת נשארת לעמוד במקום עם פרצוף תקוע /B, כשאני עוד לא מבינה את מה שהוא רוצה ממני (לא בגלל שאני סתומה.. אולי קצת בעצם אבל זה בעיקר בגלל שהוא עשה תנועות ידיים מוזרות ולא מובנות!=/)
עד שאיזה גלגל מוח שלי זז והבנתי מה הוא אומר הילדים כבר נכנסו לעמוק של ריצה מסביב לחדר. אחד הדברים המוזרים ביותר שראיתי!
הסתובבתי לראות שוב מה קורה עם אבא שלי שהתחיל לרוץ לכווננו כשלא הבנו את מסר הידיים ופתאום הוא נפל בגלל בור שהיה בדשא והתרסק!
אני באותו רגע קבלתי שבץ אבל עכשיו שאני חושבת על זה זה ניראה לי טיפה מצחיק.
קיצקץ רצנו למקלט, אני והילדים כשמאחורינו המטפלת השניה דואגת לכלבים שלה.
התמקמנו ופתאום איזה ילד שיושב לידי צועק בבכי: "אנ י רוצה את אמאאאאאאאא!" ואני כולי בניסיון להרגיעה אותם ואותי אומרת לו: "אין לך ממה לפחד... לא יקרה כלום!" הוא לא ממש שם עלי ונרגע רק אחרי שאמא שלו הגיעה 5 דקות מאוחר יותר.
הילדים התחילו להפשיר וילדי הפעוטון (שנה וחצי עד שנתיים) נכנסו על הידים של המטפלות, כשהן רטובות המילדים שיצאו הרגע מהבריכה (גיגית של 20 ס"מ עומק מים) והן צועקות לי כחי את אחד הילדים לידים ואני כולי ברגיעה מתחילה לדבר עם איזו תינוקת שהייתה על סף בכי ולא מהמצב הביטחוני אלא מתוך פחד קלסטרופובי.
קיצר אחרי חצי שעה יצאנו משם.
אני כולי רטובה, מסריחה מרוב חום ובדרך חזרה עם הילדים שחלקם "שמעו בומים" ומספרים את החוויה השמגעת שהייתה להם!
אני יכולה להגיד שלא פחדתי... וזה גם נכון רק בגלל שהעובדה שהייתי אחראית לילדים קטנים וידעתי שהם סומכים עלי (דבר שלא הייתי ממליצה להם לעשות!!!!) ושלא הייתה לי אף ברירה אחרת אלא להיות רגועה!
אני נקרעתי לראות את החברה שלי (הילדודס ששמרתי עליה) בניגוד לילדי הגנים שהיו עסוקים בקפיצה על המזרונים ולכן לא יכלו לפחד...
זה פשוט היה אירוע מצחיק!!!
אני רק שמחה שלא קרה שום דבר ושזאת הייתה אזעקת שב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
