אתמול היה היום בו התחלנו להרגיש טיפה יותר את המלחמה.
שמעו פה בקיבוץ יותר את ההפצצות שבחיפה, היו 2 אזעקות, 15 הרוגים ומאות פצועים בקו העימות.
אם זאת אותי היום הזה הצחיק לעיתים והבנתי שאין שום סיבה לחיות בדיכאון- כל עוד אנחנו חיים אנו צריכים לשמוח!
אז ככה- אחותי ואני היינו בבית וראינו סרט ב-15:00 בצהריים.
פתאום יש אזעקה ועד שאני קולטת שיש אזעקה ואומרת לאחותי "נפי.. יש אזעקה.." היא עונה לי " לא זה מהסרט! את חושבת שלא הייתי שמה לב??"
"עובדה!!"
היא דופקת לי מבט מוזר ומתחילה לצחוק ולצעוק כמו מטורללת!
אנחנו רצות לכיון הממד (שזה החדר שלה) ונופלות בדרך בערך 3 פעמים!
החלון בממד היה פתוח והיינו צריכות לסגור אותו- עכשיו, לא שמנו לב שמה שהאיר את החדר היה האור בחוץ ורק אחרי שנעלנו את עצמנו בממד קלטנו כמה חשוך!
שתינו נוגעות בקירות כדי למצוא את המתג ונופלות מהנעליים והמיטה, שלא לדבר על כמה פעמים שהיא הרביצה לי (היא אמרה שלא בכוונה.. אבל אני בטוחה שהיא הגניבה איזו סטירה לכיווני!)
אחרי שהדלקנו את האור (במאמץ רב!!) דעתנו טרופה עלינו ושתינו מתנשפות אחותי מביאה יצאה:
"בואי נתחבא מתחת לשולחן- הכי בטוח שםםם!"
תוך כדי המשפט היא נכנסה מתחת לשלוחן העבודה ודפקה את הראש בקיר עד שהיא שוב אמרה- בחוכמה גדולה אני חייבת לציין: "אויי לא שיפיטטטט זה הקיר החיצוני!! זה לא בטוח!!" והיא יוצאת מתחת לשולחן וסתקלת מסביב לראות איפה יותר בטוח כשאני קולטת גושי אבק ושערות על התחת שלה!!
היא שוב ממלמת ורצה מתחת למשקוף: "כאן צריך לעמודדד אני נזכרת עכשיו!"
אני בינתיים כבר הספקתי להתרווח על המיטה שלה ולהדליק את הטלויזיה כשהיא כמו מפגרת עומדת מתחת למשקוף...
אחרי שתי דקות היא אומרת "התעייפתי.. אני יוצאת מהממד!"
"נפ.. אנחנו אמורים להישאר בפנים במשך רבע שעה....."
"אה טוב... שיפ נכון שזה דיי מצחיק?!"
"זה דיי מצחיק.. עד שמישהו נפגע!!" (ואז העפתי לה סטירונת... כדי להמחיש את האימרה!=P
אחרי שלוש וחצי שעות הייתה האזעקה השניה .
שוב לא שמנו לב כי ראינו את הסרט "הכפר" ויש בו יצורים וזה אז היה לנו קשה להבחין אם זה בסרט או באמת..
אחרי ששוב רצנו ונפלנו בדרכנו לממד הדלקנו את הטלויזיה בכדי לראות מה קורה- אם האזעקה מוצדקת או לא....
לאחר חצי שעה מאז שהייתה האזעקה שרון (אחותי) הציאה שנלך לים.. הסכמתי.
בדרך לים תרגלנו פזצדות למקרה של אזעקה!
היא אמרה לי שבמקרה כזה צריך למצוא מן "תעלה" בצד הכביש למקרה של רסיסים.
כמובן של הקשבתי לה- אבל אני לא יכולה להכחיש שחישבתי מידי פעם כמה זמן יקח לי לרוץ לאיזה מקלט בסביבה.
אחרי שהיינו על מין חצי אי במפרץ שלנו במשך חצי שעה של מדיטציה (שברובה צחקתי על אחותי ומהתנועות שלה) שמענו פיצוצים מטורפים מחיפה. מהזה נבהלנו!!!
בדרך הביתה החלטנו לשיר... לאיודעת למה=]
מישהו שישב על חוף הים אמר לנו:"זאת דרך מצויינת להתמודד עם המצב!"
אמרתי לא כמו ילדה מפגרת:"זאת דרך מצויינת לא לשמוע את הפיצוצים!!"
אני בטוחה שהייתי ניראת כמו מסוממת...................
בכל אופן הלילה היה קשה מאוד- כרגיל ראינו רק חדשות... והידיעה על המילואימניקים שנהרגו (12 איש!!) ו3 האזרחים שנהרגו.. ואם זה לא מספיק מאות פצועים!!!!! בסביבות ה170.. ורק מאתמול!!!
יש לי דבר אחד להגיד לסיום- יש לנו מדינה מדהימה. עם אנשים מדהימים. ועם אמונה גדולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
