פתאום הכל ברור לי

לקראת סיום...

סיום הלימודים (כמובן). אבל ניראה לי שמה שיסיים את תפקידו קודם יהיה הבריאות שלי...

לא בהכרח פיזית.. אולי אפילו נפשית- אני פשוט הרוסה שזה לא ניתן להסברה!!

בחיים לא גמרתי ככה שנה.... וזאת בכלל לא הייתה שנה שעשיתי בה מי יודע מה... שנה שעברה הייתה פי שתיים יותר עמוסה ואני מחליטה להתמוטט עכשיו?!?!

נו טוב...

הייתה לנו הופעה עם לאה שבת לפני שבוע.

אני ממש נהנתי- למרות שהיא שרה את רוב השיר - הרגשתי שגם אנחנו לקחנו חלק ענקי בהופעה ואני אישית מרגישה שזאת הייתה חוויה מתקנת לחזרות שלפעמים יוצאות מכל חור (וזה קורה כאשר יש כמה קולות ועד שכל אחת זוכרת את הקול שלה שרים את זה שוב ושוב עד שבא לך לחנוק מישהו!!!)

קיצ-קיצ... היה שווהה. הרבה סאולינו (דיבורי יתר) אבל היה סבבה.

טוב אני צריכה להכין תפריט מזדיין לביתן שאני אחראית עליו ביריד... יריד לקראת שבועות... יריד שבו אני הולכת לבצע התאבדות חברתית...

הייתי מנגנת.. אבל השכנה שלי ישנה בשעות כאלה.. ואני חשבתי שכשאני אגדל אני אשן פחות... מסתבר שהם לא רק נהיים סנילים הם גם מתחילים לשכוח דברים (האין זה משפט של פוסטמות??? אכן כן!!! וזה מה שקורה כשמנסים לשיר שיר, לשתות מים ולעדכן באוזמנית. ועכשיו למשפט הנכון)

מסתבר ש... בלה בלה... נהיים סנילים הם גם ישנים בסביבות 8 וחצי ונזקקים לחיתולים!!!!

Farewell My Friends

אוהבת,

היום ראיתי מישהו.

מישהו שעיני מונחת עליו זמן לא מה, מישהו שברגע שראיתי אותו כבר היתה לי ברורה החזית שלו, האישיות והנפש והכל בגלל שפת הגוף שלו (זה מאוד שימושי ללמוד שפת גוף של בני אדם, עוזר מפני סכנות. כמו להתחיל עם הומו).

מי שעוד לא הבין- התאהבתי.. לפחות ככה אני חושבת.

בהתחלה הבטן שלי הייתה מתהפכת כשהייתי רואה אותו, פעם אחת הלכנו בבית הספר וראיתי אותו "פוסע" ופתאום חברה שלי תפסה אותי עם החיוך הכי אדיוטי שאפשר למרוח על הפרצוץ.. היא הייתה צריכה לסתור בכדי שאני אחזור למצבי הטבעי!

אחר כך זאת התרגשות שמעורבת בדיבור ובעירוב של חבר/חברה בעובדה שהוא פה ואני עוד שניה מתה מרוב אושר!

הייתי שמחה רק מזה שראיתי אותו בזוית העין.. זה היה כאילו הוא נותן לי אנרגיות - אבל כולנו יודעים שזה פרי דמיוני.. ומי שמכיר אותי יודע שיש לי דמיון מפותח בעקבות אהבתי לספרים וסרטים... כן כן אני תולעת בנוסף להיותי כבש!

מאוחר יותר ניסיתי לעשות משהו פתתי לגמרי... ניסיתי לצלם אותו בפלא. רק שזה לא הלך לי במיוחד- אז נתתי לחברה לצלם אותו והוא תפס אותה מנסה לצלם אותו... מאז כשהיא רואה אותו בא לך להתאבד... סיפור מצחיק ואני מודה לה!!!!!

אחרי זה ראיתי אותו פעמיים ואז נגמרו לו הלימודים והוא יצא לחופש... בעבעבעבע

כבר התרגלתי למחשבה שאני לא אראה אותו שוב, אבל היום הופתעתי- הינה הוא עומד לו שם.. בקומה העליונה של הספריה..

מביט למטה.

אני לא הולכת להגיד שהוא הסתכל עלי.. כי הוא לא- הוא רק מיקד מבט על מישהי.. מישהי מדהימה שאני מאוד אוהבת, ושבדרך כל שהיא תמכה בי...

הוא ירד למטה ונתן לה נשיקה בצוואר... אני עומדתי כמו סתומה ומסתכלת...

ואז הבנתי לי, דאמ- הם כל כך מתאימים ביחד, אני אוהבת אותו ואוהבת אותה.. ולדעתי שניהם מושלמים, אז אם לי אין שום דרך להיות- ואין למה שהם לא יהיו ביחד?!?!

הם ביחד.. ואני מאוד שמחה (למרות שזה ממש לא טבעי.. אני אמורה לקנא!!!!! הקנאה נעלמה לי! אויי לאאאא אני לא אנושית!!.. טוב נו..=P)

בכל מקרה.. אני גיליתי שיש מעבר לשמחה מעצם זה שאתה עם הבן אדם.. אני  לא אומרת לכם לוותר על האנשים שאתם אוהבים- לא ולא!! פשוט... כשהם רוצים ללכת ואתם גם יודעים שבשבילם זאת הדרך הנכונה ביותר- אז שחררו.

יזכור.

יזכור את אותם אנשים יפים וטובים שהגנו בגופם על עתידנו.

יזכור את אותם ילדים שרק עפו מהקן וכבר נלקחו מן העולם.

יזכור את האמיצים שנפלו למען שלום מדומה ודמיוני.

יזכור את היפים שבליבם האמינו כי שלום בידיהם.

יזכור את האמהות שדמעות חונקות את גרונם וליבם מלא בצער.

יזכור את המשפחות השקלות שלא יראו שוב את ילדם.

יזכור את הילדים שאביהם טרם חזר מן השליחות לשלום.

נזכור ולא נשכח- כי במותם ציוו לנו את החיים.

"מה אבקש ממך אלוהים? יש לי הכל, דבר לא חסר לי.

רק דבר אחד אבקש, ולא בשבילי בלבד:

הוא בשביל הרבה אמהות, ילדים ואבות - ולא רק בארץ הזאת, אלא גם בארצות זרות ואויבות.

הייתי רוצה לבקש שלום.

כן, שלום אני רוצה, והן לא תסרב לבקשה יחידה של ילדה.

אתה בראת את ארץ השלום, אשר בה עיר השלום, ובה היה מקדש השלום- ואין עדיין שלום!....

מה אבקש ממך, אלוהים, ויש לי הכל?!

אבקש רק שלום!

 רק שלום......."

הייתי רוצה להגיד- שאפילו שאין לרבים מאיתנו (ברוך השם) קרבה לחלל כל השהוא, זה לא אומר שאנו לא חשים שותפים בצער על אותו אדם שנלחם למעננו ולמען המדינה.

ובזאת אני מסיימת פוסט עצוב אך מלא תקווה,