פתאום הכל ברור לי

אני מרגישה נוראאאאאאאאא

עוד שניה נגמר החופש ובמקום לבלות אני חולה...=[

הייתי בחופשה באילת והיה ממש כיף. היינו עם כל המשפחה (כשאני אומרת כל המשפחה אני מתכוונת ל6 משפחות כשבל אחת מהן יש 2-4 ילדים!) ובכלל לא היה חנוק... היה פשוט כיף כיף כיף!

שנירקלתי וראית כל מיני דגים מדהימים בגלל שאחותי לומדת ביולוגיה ימית והיא יודעת בדיוק איפה לחש דברים. אז יצא לי גם לראות סוסון ים!=]

אבל ביום שני בדרך חזרה הביתה בקלתי כאבי בטן ובחילות שנמשכות לי עד עכשיו.......

אני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה...

טוב.. אז שיהיה לכולנו חמשו"ש (חמישישישבת) אחרון לפני תחילת הלימודים- מוצלח ביותר!!!!

אולי אעדכן בקרוב על התרחשויות מיוחדות.... שיפ

טוב אז... עיצוב חדש. פרועה(לא). סקסי(לא). מדהים(גם לא) אבל אני חייבת להגיד שהוא אכן חביייייייייייייב!

כבר לא יכולתי יותרמהעיצוב הקודם.... זה פשוט מדהים כמה שהבלוגים דורשים תיפוח.. ממש כמו גן=]

צריך להשקות אותו = פוסטים, לשתול צמחים חדשים = עיצובים, והכי חשוב... יש כמה כלבים/כלבות שמחרבנים ומשתינים בכל חור ובתוך כל שיח!

טוב... אוואבר, לפני חודש ראיתי קליפ של שיר שכל החיים בערך מתנגן לי בראש... ווווווירד!

כמעט עשיתי במכנסיים מרוב התרגשות! ובגלל שהפיגור כמעט נזל לי מהנחיר לא שמתי לב לשם הלהקה שמנגנת את השיר אלא לשם של השיר. היה כתוב שם "MMM MMM MMM MMM " ....................... אווווקיי- מה עושים עכשיו?!?!

כמובן שניסיתי להשתמש בזה וזה לא הלך לי. באמר...

אז וויתרתי וזמזמתי את הפזמון כל הזמן. לא יכולתי לשיר את הפזמון בגלל שהוא הולך ככה:"MMM MMM MMM MMM" וכן, מפה בא השם!

השבוע שמעתי את השיר ברדיו. לא הצלחתי להבין מה הזמר אמר ממש אבל הייתי כל כך מאושרת שמצאתי את השיר שוב שהגברתי והגברתי וכמעט קרעתי את עור התוף.. כן- הפיגור חוזר בשנית!

בכל אופן. אני עכשיו מתקופת "שומעת את השיר בלי הפסקה ומחרפנת את כל מי שמיסביב"... זמנים קשים בעבור משפחתי שנאלצים לשמוע את השיר כל יום כל היום!!

אני מקווה שבקרוב תבוא תקופת ה"שומעת את השיר באובססיביות אך מתחילה לחזור לשפיות ולשמוע שירים נוספים". (אויי החפרנות!)

היום ראיתי איזה חלק מחדשות... ראיתי איזה מפקד שהקריב את החיים שלו בשביל אחד החיילים שלו והחייל מת... והמפקד בבית חולים והוא לא יודע שהחייל שלו מת.. הוא כל הזמן אמר שהוא הקריב את עצמו בשביל ההורים של החייל. זה הרג אותי... למה צריך לראות דברים כאלה ביום שישי בערב?????

סופשבוע טוב לכולם....  שיפ.

"אנו כל הזמן מתכוננים לחיים,

אך אף פעם איננו עושים חיים."  - רלף וולדי אמרסון.

כמה תוכניות היו לי לחופש הזה... המוני תוכניות!!

נחשו כמה מהן בוצעו...... אחדות... ואפילו לא כאלה ברות משמעות...

שוב- אפשר להאשים את המלחמה, אבל זה לא אפקטיבי.

הבנתי שאם אני אעסוק בהאשמות זה לא יגמר לעולם! יש לי כל כך הרבה את מי להאשים.. שזה בכלל לא אנושי! שלא לדבר על פייר לנאשמים^^.

בכל אופן, תפסיקו להאשים אנשים, זמנים, מקומות, מקרים... גורל.

גם אם קרה דבר מה שדפק לכם את היום, עברו לדבר הבאה.

וזה מוביל אותי לציטוט הבא.. גם הוא של רלף וולדי אמרסון:

"למרות התקוות והתביעות,

חבל לבזבז רגע על האתמול."

אני הגעתי למסקנה שהחופש לא יתחיל מחדש אם אני אתרגז מזה שהוא היה נוראי... אז אני משתדלת לזרום עם החרא.. בתקווה לא להגיעה לביוב כמובן. אך גם זה אפשרי!

קחו בחשבון שעוד שניה מתחילים הלימודים וחבל על הזמן... קחו הכל בקלות ותשתדלו לצחוק ולהנות ממנה שנותר.(כניראה שאני צריכה להקשיב לעצמי... למה כרגע אני עצבנית טיליםO.ם)

שיפ=]

לפני שעתיים צלצל הטלפון בבית ואחותי ענתה:

-"שלום, אפשר לדבר עם אבא?"

-"הוא עסוק כרגע.. במה אפשר לעזור?"

-"אני מחכה בשער.. תגידי לו שזה מאוד דחוף!"

-"הוא בשירותים.. מי מדבר?!"

-"אני לא יכול להגיד אני צריך את אבא שלך בדחיפות."

-"אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך..."

-"תגידי לו שזה קצין העיר, הוא יענה."

אחותי ישר נכנסה לסרטים ששלומי אחי נפגע או משהו ובגלל זה כשהיא קרא לאבא שלי לטלפון היא לא אמרה לו שזה קצין העיר.

שרון קרא לו"אבא מישהו מחכה לך בשער!!"

"אין לי סבלנות לזה עכשיו שרון- אני לא הולך!"

שרון פחדה שהוא יבהל אבל הבינה שבלי שתגיד במה מדובר הוא לא ילך.....

"זה קצין העיר.............."

אבא שלי ישר רץ לשער ודיבר עם האנשים... אחותי הלכה איתו כי היא פחדה שיקרה לו משהו מרוב שהוא היה לחוץ.

היא חזרה ואמרה שילד (חייל) מהקיבוץ נהרג.

ישר התחלנו לחשוב מי זה יכול להיות.... עברו שעה וחצי עד שהוא חזר ואמר לנו במי מדובר.

כולנו היינו בשוק שזה אמיתי... זה מדהים כמה שזה ניראה רחוק ממך כשבכלל אתה ניצל בנס.

אני משתתפת בצערן של כל המשפחות השכולות... אני מקווה שהמלחמה תיגמר בקרוב כי אפילו לי- שאני מסנה למצוא אופטימיות בכל החרא הזה כבר נגמר הכוח!!

אנחנו עם עם מוסר וזה מה שהופך אותנו לעם טוב, לעם עם סגולות.

אבל המוות הזה מפרק את העם... קשה לתמוך במלחמה גם אם בסופה יש ניצחון כאשר אתה מאבד בה בן, אח, אבא, חבר, דוד, או אחיין..(נכתב בלשון זכר מטעם נוחות... נוגע גם להיפוך הנשי).

אני מאמינה שיש מין הטוב בכך שיש את המלחמה עכשיו ולא בעוד 6 שנים נוספות בהן המוות היה מוקצן יותר והפגיעה הייתה הרבה יותר גדולה, אך עם זאת - אין שום צדק למוות של אנשים.

פוסט זה מוקדש ליער ז"ל ולמשפחתו. מי יתן ולא יראו יותר ימים כמו אלה.

עדכון בשעה 23:39-

חזרתי עכשיו ממועדון הנעורים.. היה נורא.

אני לא יודעת איך עוברים דבר כזה!! פשוט אי אפשר לתאר.

המדריך שלנו כל הזמן בוכה כי הוא היה כמו אבא בשבילו במשך שלוש שנים... זה פשוט כואב.

ולמרות שלא הכרתי אותו לעומק, זה כואב. אני לא הפסקתי לבכות כל אחר הצהריים, ולחשוב שלפני 15 שעות ויותר הוא היה עוד חיי... הוא עוד נשם, עוד ראה, שעה, חשב.... הוא עוד היה חיי, ואז בן רגע נקטעו החיים האלו.. החיים הקצרים שהיו לאותו מלאך.

ובכן... כל אשר נותר לנו לעשות הוא להתפלל שכל אותם מלאכים ששומרים עלינו ממלמעלה נמצאים במקום טוב, שקט ובטוח...

אבא סיפר לי שכשהוא הלך להודיע לאבא שלו (ההורים פרודים) האבא תפס תמונה של הילד והתחיל לצחוק.. ואז פרץ בבכי תמרורים. הסתכל בתמונה בשנית והחל צוחק שוב... ולאחר מיכן פורץ בבכי  וחוזר חלילה.

הבשורה התפשטה מהר בקיבוץ וזה דבר שמדהים בקיבוצים... השעת צרה אתה מוקף אנשים שתומכים בך.. לפחות כך זה אצלנו בקיבוץ.

יום טוב שיהיה לכם.(יום טוב לנו כבר לא יהיה...............)

אתמול היה היום בו התחלנו להרגיש טיפה יותר את המלחמה.

שמעו פה בקיבוץ  יותר את ההפצצות שבחיפה, היו 2 אזעקות, 15 הרוגים ומאות פצועים בקו העימות.

אם זאת אותי היום הזה הצחיק לעיתים והבנתי שאין שום סיבה לחיות בדיכאון- כל עוד אנחנו חיים אנו צריכים לשמוח!

אז ככה- אחותי ואני היינו בבית וראינו סרט ב-15:00 בצהריים.

פתאום יש אזעקה ועד שאני קולטת שיש אזעקה ואומרת לאחותי "נפי.. יש אזעקה.." היא עונה לי " לא זה מהסרט! את חושבת שלא הייתי שמה לב??"

"עובדה!!"

היא דופקת לי מבט מוזר ומתחילה לצחוק ולצעוק כמו מטורללת!

אנחנו רצות לכיון הממד (שזה החדר שלה) ונופלות בדרך בערך 3 פעמים!

החלון בממד היה פתוח והיינו צריכות לסגור אותו- עכשיו, לא שמנו לב שמה שהאיר את החדר היה האור בחוץ ורק אחרי שנעלנו את עצמנו בממד קלטנו כמה חשוך!

שתינו נוגעות בקירות כדי למצוא את המתג ונופלות מהנעליים והמיטה, שלא לדבר על כמה פעמים שהיא הרביצה לי (היא אמרה שלא בכוונה.. אבל אני בטוחה שהיא הגניבה איזו סטירה לכיווני!)

אחרי שהדלקנו את האור (במאמץ רב!!) דעתנו טרופה עלינו ושתינו מתנשפות אחותי מביאה יצאה:

"בואי נתחבא מתחת לשולחן- הכי בטוח שםםם!"

תוך כדי המשפט היא נכנסה מתחת לשלוחן העבודה ודפקה את הראש בקיר עד שהיא שוב אמרה- בחוכמה גדולה אני חייבת לציין: "אויי לא שיפיטטטט זה הקיר החיצוני!! זה לא בטוח!!" והיא יוצאת מתחת לשולחן וסתקלת מסביב לראות איפה יותר בטוח כשאני קולטת גושי אבק ושערות על התחת שלה!!

היא שוב ממלמת ורצה מתחת למשקוף: "כאן צריך לעמודדד אני נזכרת עכשיו!"

אני בינתיים כבר הספקתי להתרווח על המיטה שלה ולהדליק את הטלויזיה כשהיא כמו מפגרת עומדת מתחת למשקוף...

אחרי שתי דקות היא אומרת "התעייפתי.. אני יוצאת מהממד!"

"נפ.. אנחנו אמורים להישאר בפנים במשך רבע שעה....."

"אה טוב... שיפ נכון שזה דיי מצחיק?!"

"זה דיי מצחיק.. עד שמישהו נפגע!!" (ואז העפתי לה סטירונת... כדי להמחיש את האימרה!=P

אחרי שלוש וחצי שעות הייתה האזעקה השניה .

שוב לא שמנו לב כי ראינו את הסרט "הכפר" ויש בו יצורים וזה אז היה לנו קשה להבחין אם זה בסרט או באמת..

אחרי ששוב רצנו ונפלנו בדרכנו לממד הדלקנו את הטלויזיה בכדי לראות מה קורה- אם האזעקה מוצדקת או לא....

לאחר חצי שעה מאז שהייתה האזעקה שרון (אחותי) הציאה שנלך לים.. הסכמתי.

בדרך לים תרגלנו פזצדות למקרה של אזעקה!

היא אמרה לי שבמקרה כזה צריך למצוא מן "תעלה" בצד הכביש למקרה של רסיסים.

כמובן של הקשבתי לה- אבל אני לא יכולה להכחיש שחישבתי מידי פעם כמה זמן יקח לי לרוץ לאיזה מקלט בסביבה.

אחרי שהיינו על מין חצי אי במפרץ שלנו במשך חצי שעה של מדיטציה (שברובה צחקתי על אחותי ומהתנועות שלה) שמענו פיצוצים מטורפים מחיפה. מהזה נבהלנו!!!

בדרך הביתה החלטנו לשיר... לאיודעת למה=]

מישהו שישב על חוף הים אמר לנו:"זאת דרך מצויינת להתמודד עם המצב!"

אמרתי לא כמו ילדה מפגרת:"זאת דרך מצויינת לא לשמוע את הפיצוצים!!"

אני בטוחה שהייתי ניראת כמו מסוממת...................

בכל אופן הלילה היה קשה מאוד- כרגיל ראינו רק חדשות... והידיעה על המילואימניקים שנהרגו (12 איש!!) ו3 האזרחים שנהרגו.. ואם זה לא מספיק מאות פצועים!!!!! בסביבות ה170.. ורק מאתמול!!!

יש לי דבר אחד להגיד לסיום- יש לנו מדינה מדהימה. עם אנשים מדהימים. ועם אמונה גדולה.