על הפרוייק תוכלו לקרוא כאן: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=59601

ועכשיו תרומתי הצנועה לפרוייקט זה:

באמת שלא רציתי ללכת, היה קריר בחוץ ואני לא כ"כ אוהבת חורף, מה גם שהמצב רוח שלי לא ממש בשמיים. שכבתי במיטה ולא הפסקתי לחשוב על קובי - האקס שלי. אני וקובי היינו זוג משמיים, כאלה שרואים רק בסרטים, הוא אהב אותי אהבה עיוורת, כיבד אותי, היה איתי בכל רגע בין אם שמח לבין אם עצוב והיחס הזה היה כמובן משני הצדדים. אני כבר לא מדברת על הסקס המדהים שהיה לנו, בעיקר בלילה בו נפרדנו, לא יכולנו להוריד את הידיים אחד מהשני ואני לא הפסקתי לבכות. קובי נסע ללמוד בארה"ב, הוא מאוד רצה שאני אבוא איתו אבל אני ממש לא הצלחתי לראות את עצמי גרה שם רחוק מהחברים, רחוק מהמשפחה, רחוק מהמולדת שלה תרמתי שנה ותשע מהחיים.

אני לא אשעמם אותכם בפרטים רק אוסיף ואומר שבינתיים ששכבתי במיטה ובהיתי בתקרה בדיכאון טוטאלי צלצלה שרית החברה הכי טובה שלי וסיפרה לי על איזה פאב חדש שפתחו - ישראפאב אם אני לא טועה. היא הודיעה לי שהיא שהבנות רוצות להיפגש שם היום למין יציאת בנות כזאת רק ארבעתנו כמו בזמנים הטובים: שרית, מיכל, דנה ואני כמו אז, כמו בזמנים הטובים. לא כ"כ רציתי, סתם לא היה לי כוח אבל שרית גרמה לי לקום מהמיטה וללכת לכיוון המקלחת.

וככה התחיל הערב: מקלחת זריזה, ג'ינס חרוש, חולצה עם מחשוף נדיב, מעיל עור, ארנק, סגריות, פלאפון ומפתחות. נסענו לכיוון מערב, ממש לפי ההוראות של שרית, הרדיו ניגן שירים של שלמה ארצי ואני עדיין לא הפסקתי לחשוב על קובי. כבר חצי שנה שהוא נמצא בארה"ב, כ"כ רחוק וכ"כ קרוב ללבי. מאז קובי לא היה לי חבר, לא יצאתי אם אף אחד, לא שכבתי עם אף אחד ואפילו לא התנשקתי עם אף אחד.

הגענו לפאב, השלט "ישראפאב" קיבל את פנינו, השומר השמנמן והעייף הציץ לי לתוך התיק והמשיך לשחק סנייק בפלאפון. המקום היה נראה דיי גדול אך עמוס בטירוף, בר גדול, המון שולחנות מפוזרים ומדרגות המובילות לקומה השניה. שולחן פנוי לא היה בסביבה ולכן התיישבנו באי חשק מוחלט על הבר ושרית עלתה לקומה השניה בכדי לבדוק אולי יש שם מקום פנוי. אני הזמנתי גינס והדלקתי סגריה, מיכל ודנה קישקשו על הבחור החדש שדנה שמה עליו עין ואני התחלתי לשיר קצת עם המוזיקה שדווקא הייתה בכלל לא רעה. בינתיים שרית חזרה ובישרה שבקומה למעלה יש רחבת ריקודים לא גדולה, וכרגע גם מקרינים משחק כדורגל, והכי חשוב שהיא מצאה מקום בשולחן יחד עם איזה זוג.

קמנו ועלינו למעלה, ברחבה רקדו בהן קמה בנות עם גוף מושלם וחצאית שבקושי מחסה משהו, שרית גררה אותנו לשולחן בו ישב בחור. התיישבנו לידו ואני חשבתי לעצמי שאחת הבנות שרוקדת שם היא בטוח חברה שלו. הוא היה קצת גבוה, כך לפחות היה הרושם כי סה"כ הוא ישב, ממושקף, חולצה לבנה, ילד חמוד חשבתי לעצמי.

"תגיד איפה החברה שלך" - שרית שברה פתאום את השתיקה.

"חברה שלי?" - הוא לא הוריד את העיניים מהמסך.

"אמרת שלא יהיה איכפת לה שנשב פה" - אמרה לו שרית.

"אני אמרתי את זה?" - הוא עדיין לא הוריד את המבט מהמסך אך נשמע מעט מופתע.

"כן" - שרית נראתה מבולבלת מרגע לרגע.

"אולי לא הבנתי אותך טוב אין לי חברה אם אני זוכר טוב" - הוא אמר ובפעם הראשונה בערב באמת הסתכל לכיוון.

"נדמה לי שאתה אומר ת זה סתם, אתה בטח מעוניין באחת מאיתנו" - שרית לא הפסיקה להתגרות בו.

"יכול להיות אבל במקרה הזה לא שמתי לב" - הוא ענה לה בביטול מוחלט.

הבנות המשיכו לקשקש, הבחור חזר לראות את המשחק, ואני כרגיל חזרתי למחשבות שלי על קובי.

"אני רביט" - הוא פתאום הציג את עצמו ושחרר חיוך קטן.

"אז למי מכן יש חבר?" - הוא שאל פתאום בעודי תופסת את המבט שלו באיזור המחשוף של שרית.

"מישהו פה עם בטחון עצמי" - שרית הרגישה ממש חופשיה.

"זה לא אני זה האלכוהול" - הוא הניף את כוס הבירה שלו באויר ואני חשבתי שבאמת הגיע הזמן להזמין עוד אחת.

"בקושי שתית שלוק מהגינס שלך" - הוא המשיכה.

"אני שיכור רק מהכוונה לשתות" - הוא ניסה להגן על עצמו.

"לאף אחת מאיתנו אין חבר כרגע" - התערבה בשיחתם דנה עם פה מלא סנדביץ' גבינת עיזים.

הם המשיכו לדבר על כל מיני דברים, דנה ומיכל הצטרפו גם הן לשיחה שהייתה נראת מאוד זורמת אך המחשבות שלי כבר מזמן לא היו איתם.

"רביט, אני יורדת למטה אתה רוצה להצטרף?" - אמרתי פתאום, והשארתי את כולם קצת בהלם.

"בשמחה" - ענה לי רביט וקם ממקומו.

ירדנו למטה יד ביד, רביט נשען על הקיר והסתכל עליי... פתאום הבנתי שאני חייבת להשתחרר כבר מקובי ולנסות משהו חדש. אומנם הרגשתי קצת אשמה כי ראיתי ששרית שמה עליו עין אבל באותו רגע באמת שלא היה לי איכפת כנראה הבירה הפעילה קצת את מוחי. הצמדתי אותו לקיר עוד יותר ונישקתי אותו נשיקה של תשוקה, הוא ליטף את שפתיי בחושניות, מצץ אותן ונשך קלות, הוא היה מקסים, ריח הנעים של הבושם שלו דיגדג לי את קצה האף ואני הרגשתי ממש טוב לגבי זה.

"את מנשקת מצויין" - הוא אמר לי ואני חייכתי חיוך טיפשי למדי.

כמה בחורים נכנסו לפתע לפאב, הם נכנסו ברוח סערה, לבושים במעילי עור עברו לידינו ודחפו קצת את רביט ספק בכוונה וספק לא, המשקפיים שלו נפלו לרצפה ואני התכופפתי להרים אותם. עוד נשארנו קצת למטה, מתחבקים, מתנשקים, זזתי לצלילי המוזיקה והרגשתי לא רע בכלל. בשלב מסויים עלינו למעלה, אני נכנסתי לשירותים ורביט חזר לשבת בשולחן. בעודי בשירותיים מסדרת את השיער מול המראה קיבלתי SMS, וכשראיתי את שם השולח הטלפון כמעט נפל מידיי. "חזרתי ארצה, הלימודים לא הסתדרו, בבקשה תחזרי אליי, אני אוהב אותך!!!" - כך היה כתוב בהודעה ואני כמעט התחלתי לבכות. רק לחשוב על זה שכמעט החלפתי את קובי באיזה רביט עשה לי צמרמורת נוראית. יצאתי החוצה, הבנות וגם רביט התארגנו ללכת הבייתה. כשיצאנו מהפאב הלכתי להגיד לרביט שלום לפני שהוא הולך, נישקתי אותו קלות על הלחי, ושירבטתי מספר טלפון על איזה דף שמצאתי בתיק. הוא הבטיח שהוא יתקשר, אבל מה שהוא לא ידע שנתתי לו את המספר של שרית.

התחלנו ללכת לכיוון האוטו כשפתאום שמענו צעקות, הסתובבנו אחורה וראינו את רביט שוכב ברצפה אם פנס בעין. הוא שכב שם ולא הפסיק לצחוק... מוזר הבחור הזה.

שרית נשארה איתו עד שהגיע האמבולנס וגם שמרה עליו כל הלילה בבית החולים וכך בעצם התחיל סיפור האהבה שלהם אבל זה בהחלט לפעם הבאה!

מקווה שאהבתם במיוחד אתה רביט!