מזמן רציתי להוציא את הפוסט הזה לאור רק לא מצאתי את המילים הנכונות, וגם עכשיו לא בטוחה שאמצא אותם.

המצב הוא כזה אני ואבירם כבר מעל 8 חודשים גרים יחד. טוב לנו, אנחנו מאושרים, מסתדרים, הוא שוטף כלים ואני את הרצפה,  הוא מנקה את הסלון ואני את השרותים אמבטיה, אנחנו יוצאים לאותם מקומות, אוהבים את אותם דברים ויש לנו לא מעט חברים משותפים - אם זה החברים שלי שעם הזמן נהיו גם החברים שלו ואם זה החברים שלו שאני התיידדתי איתם.

אנחנו אוהבים את אותה מוזיקה, אותם תוכניות טלויזיה, אותם משחקי מחשב, אותם סרטים ואותם מקומות בילוי.

עד פה הכל טוב.

כשהחלטנו לעבור לגור ביחד ובאנו לחתום על החוזה - הצאתי לאבירם שאני יוציא סכום כסף מחשבון סגור בכדי לכסות חצי מהתשלום השנתי לשכר דירה. היה לנו ויכוח מתמשך על כך, הוא לא רצה וטען שאת הכסף אנ צריכה להשאיר ללימודים ושאין לו בעיה לשלם על השכר דירה לבד - "אני מרוויח מספיק טוב ויכול להרשות את זה לעצמי" - כך הוא אמר וחתם את הויכוח הזה.

היום המצב כזה שהמקום בו אנו גרים לא מאפשר לי לצאת לעבוד - ואבירם משלם שכר דירה, חשבונות, אוכל ויציאות מרובות.

אני לא מרגישה  נוח עם המצב אבל יודעת שזהו מצב זמני ואני  עוד יחזיר לו כי אני לא ילדה מפונקת כפויית טובה.

מה שמעצבן אותי כרגע זה האח של אבירם שבכל הזדמנות שיוצא לנו להיות לבד הוא תוקע משפטים בסגנון: "יופי לך, תפסת לך בחור עשיר" או "רוצה משהו תקני אותו, איןלך כסף לכי תעבדי".

מרגישה מושפלת, ואיפשהו מתביישת

האם בצדק?