אקספרסיוניזם בשקל.

מתוך "כמה טוב להיות פרח קיר". ספר נפלא. וגם סרט נפלא.

אני לא מרגישה שזה נכון. לא מצליחה, קשה לי עם זה.

אני מרגישה שאני צריכה לקבל אהבה כמו שאני אוהבת. אני פשוט מודעת לקשיים שבזה, כי אני אוהבת בצורה שהיא לא פרופורציונאלית.

טוב, בסדר, אני לא חושבת שאני צריכה לקבל את האהבה שאני נותנת.

אבל אני גם לא חושבת שאני צריכה לקבל את היחס הספציפי הזה.

אולי אני פשוט צריכה להפסיק לאהוב כול כך?

זה ברור הרי שזה הפיתרון.

פתחתי לך דלת לעולם הכי עמוק שלי, הכי עצוב, הכי מיוסר, וכול מה שהיה לך להגיד זה שאתה עייף.

לא, ברור שזה לא בסדר!

אם ככה אני מעדיפה שתקח את הכנות שלך ותדחוף אותה לתחת.

היום חשבתי על איזה שיר הייתי רוצה שתקדיש לי כשאני אעזוב.

כי אני על המתנת עזיבה שלך התחלתי לחשוב כבר לפני שבועיים.

Asleep\The Smiths.

Sing me to sleep

Sing me to sleep

I'm tired and I

I want to go to bed

Sing me to sleep

Sing me to sleep

And then leave me alone

Don't try to wake me in the morning

'Cause I will be gone

Don't feel bad for me

I want you to know

Deep in the cell of my heart

I will feel so glad to go

Don't feel bad for me

I want you to know

Deep in the cell of my heart

I really want to go

There is another world

There is a better world

Well, there must be

Well, there must be

Well, there must be

Well, there must be

Well...

Bye bye

Bye bye

Bye...