ביקרתי בירושליים העתיקה יותר מפעם אחת בחיי ובכל פעם שאני מבקר אני מביט
עליה ממבט שונה. העיר הזאת, העיר האחת והיחידה, עיר כל הדתות, המלחמות, עיר הצדק,
היא העיר שעדיין לא יצא לי לבקר בא כשאני לבוש מדי צבא. לאדם הרגיל זה עלול להראות
כאילו אין הבדל בין אם להיות במדים או עם טי שירט ומכנסיים קצרים ולכן אני ינסה
לספר לכם את הרגעים המיוחדים שחוויתי כשהייתי שם על מדים.
טקס השבעה בכותל
בזמן שביקרנו בכותל המערבי הייתה שם קבוצת חיילים שעברה את טקס ההשבעה שלהם.
הטקס שמסמל את סיום הטירונות והרגע שבו נשבעים להגן על המדינה הוא חוויה מיוחדת
עבור כל חייל, וכשרואים כמה שזה מיוחד כשזה קורה בכותל ומבינים על מה אנחנו נלחמים
במדינה הזו. אז מבינים שזה רגע שונה. רגע שכל אחד מהחיילים יזכור אותו כרגע מיוחד
בחייו. זה מסוג הרגעים שאי אפשר לביים פשוט חייבים לחוות אותם.
התייר הקטן והחיילים
אני מניח שזה משהו שיכול לקרות רק כשאתה לבוש מדי צבא. בזמן שעמדנו וראינו
את טקס ההשבעה של החיילים הופיעה לפנינו אמא ולצידה, טיפה מתבייש ומרוחק עומד בנה
הקטן. האמא ניגשה אלינו ושאלה:
"Can
you please take a picture with my son?"
אנחנו כמובן לא יכולנו לאכזב את הילד הקטן נעמדנו בחבורה גדולה סביבו ונתנו
לו רגע קטן שהוא לא ישכח.
ואולי כשיגדל יביט בחדשות על כל המלחמה הזו שמתחוללת בארץ המוזרה הזו במזרח
התיכון. יביט על החיילים ובמקום לראות שינאה, מלחמה, רצח או עוד מליון דברים שאפשר
לחשוב כשרואים חיילים, הוא יזכר ברגע הקטן הזה בכותל המערבי בירושליים שבו חבורת
חיילים שלא מכירים אותו, ולא יודעים אפילו את שמו, ובלי לשאול אף שאלה, הגשימו את
משאלתו, כמה קטנה שלא הייתה. אולי בעצם אלו הרגעים שמשנים את חיינו. אולי אלו
הרגעים שבזכותם נבין שאנחנו קודם כל בני אדם.
כמו צאן לטבח
שיירה של כ15 חיילים.
מאבטחים עם נשקים שלופים.
מאבטח אחד בתחילת השיירה.
מאבטח שני בסוף השיירה.
"כאן לפני שבוע ירו בשוטר". אני אומר לחבר שעומד לצידי.
"אתם לא מדברים עם אף אחד"
"אתם לא קונים שום דבר"
"תהיו עירניים"
"תפקחו עיניים"
צעק הקצין.
ואנחנו מתחילים ללכת ברובע המוסלמי של העיר העתיקה.
עם כל צעד אתה מבין שאתה הוא האויב.
אתה הסמל שהורס בתים, רוצח ילדים, וגוזל אדמות.
אתה כל הרוע שבו הם נלחמים.
אתה יודע שאם רק היית לבד כנראה שאולי אתה היית עסקת החודש.
באיזור הזה של העיר שבו יש לך בחירה בין חולצה של "צה"ל"
לבין חולצה של "Free Palestine"
באיזור הזה בעיר שבו כולם מביטים רק עליך.
באיזור הזה שאתה יודע שאתה לא שייך.
אתה מבין שאתה רק רוצה לצאת מכאן.
ולבסוף אתה מגיע לכניסה עם מאבטחים
עובר את גלאי המתכות
ואתה יודע שכנראה יקח עוד יותר מכמה שנים עד שנצליח להשיג שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
