היום עברתי את השיעור הכי טוב וחשוב שעברתי בחיים.
קצת מצחיק, בהתחשב במי שהעביר אותו.
העביר אותו בן אדם מדהים, בן אדם שאוהב את החיים, באמת אוהב את החיים, למרות כל הסיבות שיש לו לא לאהוב אותם.
הוא הראה לכולנו איך אפשר להתמקד בטוב של כל דבר ולא ברע, למה זה לא טוב להתרכז בדברים שאין במקום להתרכז בדברים שיש, איך שאפשר לקבל הכול בצחוק וחיוך אפילו כשאומרים דבר מעליב שכל אחד היה נפגע ממנו, ולימד אותנו שאהבה היא הדבר הכי חשוב בעולם.
הבן אדם הזה הצליח לגרום לי לעשות משהו שאפילו אני לא הצלחתי לעשות- להסתכל קצת אחרת על החיים.
קצת יותר יפה, קצת יותר טוב. הוא הצחיק אותי, הוא ריגש אותי, הוא הדהים אותי. בזכותו הבנתי כמה החיים שלי באמת טובים ושהלוואי שצרות כמו שלי יהיו הצרות של כולם. שמותר להתבאס ולהיות עצובים, כי לפעמים זה טוב ומשחרר, אבל שהבן אדם היחיד שיכול למנוע ממך את האושר- הוא אתה עצמך.
הבנתי, שכדי להיות מאושר באמת, כל מה שאתה צריך לעשות זה לתת לעצמך להיות מאושר. וכשעצוב קצת ואין שם אף אחד, לקחת מראה קטנה ולחבק אותה, ולהגיד לעצמך כמה שאתה טוב ומדהים ואוצר בעולם הזה, ושלא כדאי להיות עצוב אם אפשר לשמוח.
"הבחירה היא בין להיות או לא להיות. אני בחרתי- להיות."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
