Comfortably Numb

הכול נעלם, היופי כמל לו ברעש נורא ששורף אותי הוא מחדיר לעורי יתדות הם חותכים בבשר החי ואני אינני מרגישה דבר העולם הזה יבש מידיי משאיר אותי עם צמאתי העולה על גדותיה למשהו אחר חריף הרבה יותר. חומקת מעצמי באישון לילה, מאבדת את עצמי לדעת סמטאות על גבי סמטאות, חושך כולם ישנים, גם אני רק שאצלי זה נעשה בעיניים פקוחות, ישנה אך ערה לכל הנעשה סביבי חסרת אונים או פשוט חסרה המבט הריק הוא הוואקום שהנני, הכאב הוא הצל של עצמי הפחד הוא הזיכרון של מי שאני.

בעיניים אדומות צבעתי חיים בשחור לבן, הכול מתערבב מתפוצץ באוויר כמו זיקוקי דינור מתלקחים באוויר והרעש הבלתי נסבל שקורא לי לקום ולהצטרף..מעדיפה להביט מהצד או להישרף, להיות יפה לרגע ולהתנדף באוויר כאילו לא הייתי בכלל, בדיוק כמוהם, צבעונית מרגשת מדהימה, בדיוק כמוהם עוצרת נשימה, ממוקדת, אף אחד לא מצליח להוריד ממני את העיניים וברגע אחד פשוט, נעלם...