כל המספרים הראשוניים

הלכתי לסדנה, אבל זה לא היה כמו הסדנה בכלל, התסבר.

בהתחלה לא ידעתי עדיין כל כך מה יהיה, ופשוט זרמתי עם כל תרחיש ותרחיש שקרה.

מה שהפתיע אותי זה שמזרחי, דקל ודן היו שם.

בהתחלה קיבצו אותנו לזוגות ע"י מחשב, ולכל אחד היה מספר.

במבט חטוף ראיתי עמודת ID במחשב שקיבץ לזוגות - מחשב ישן עם מסך עבה כמו של פעם.

הID היה מורכב משלוש ספרות.

בעצם, לפני זה, היה את החדר המחטא.

כל אחד בתורו נכנס, ולאט לאט נערמו שם אנשים, שרחצו ידיים בחומר מגניב שבסופו של דבר אני מבין שהוא סתם סבון,

ואז שמו כפפות-סטריליות עד המרפק.

אחר כך, היה מין מבוך דרגנועים ענקי בשביל להגיע על המקום עצמו - בו הכל קורה.

זה לא באמת היה מבוך, כי לא היית צריך לחפש או לזוז בכלל,

פשוט עמדת על הדרגנוע בהתחלה למטה, והוא הסתרבל לו עד למעלה.

אני זוכר את עצמי בחלום רק בצעדים שלפני הדרגנוע, בדרך אליו, בתור, וכשאני ממש עושה צעד ראשון.

אחרי הדרגנועים, הגעתי לאולם גדול מאוד, מעין לובי מפואר (אך פשוט ומינימליסטי) של מקום כלשהו.

טוב, זה אכן מה שזה היה.

שם לאט לאט התקבצו אנשים,

והבחנתי במזרחי, דקל ודן, והופתעתי - אבל לא הופתעתי בחלום, הופתעתי רק בתור חולם.

הייתה תחושה ששלושתם באו לשם ביחד, ושאני ידעתי שהם יבואו.

לא היה שם אף אחד מלבדם שלא זיהיתי.

התהחלתי אל הדלפק, שלא באתם שימש למחיצה בין אזור אחד לאחר, אלא פשוט היווה נקודת משען לאנשים שאוהבים להישען על דברים.

אני מאותם האנשים, אז נשנעתי על הדלפק.

מצידו השני, בסופו, נח לו המחשב הישן שקיבץ לזוגות.

האדם מימיני הסתכל עליו, וגם אני במבט חטוף. חיפשתי את שמי,

ובדיוק כשהבחנתי בו באמצע המסך, הוא סומן יחד עם עם שמעליו,

והאדם מימיני אמר "יורי.. מישהו מכיר כאן את יורי?"

"יוראי, היי, זה אני" חיוך.

הוא הציג את עצמו ואמרנו כמה פעמים שנעים להכיר, וכו'. אני לא זוכר את שמו.

הוא נתן לי נשיקה על הלחי וחיבקתי אותו - אנחנו ביחד בזה עכשיו - צוות.

עכשיו, בתור ער, אני יכול להגיד שהוא קצת הזכיר לי את דרור. דרור של היום.

חיפשתי מקום לעשן - עדיין היו לי סיגריות רגילות ולא באלישג.

היה אסור לעשן בפנים אז יצאתי החוצה והלכתי בצמוד לקיר, נגד כיוון השעון במבט עילי.

התהחלתי קצת ומצאתי עוד שלט שאסור לעשן, ליד deck שכזה עשוי מעץ,

קצת כמו "ה-deck" במרכז, רק שהוא לא היה מרובע, אלא סוג של משולש.

המשכתי עוד והגעתי אל מדשאה ענקית ויפהפיה,

שמסתבר שהיוותה מקום-שהות ידוע לכולם, כי היא איכלסה את כל שאר האנשים שהיו שם.

היה זה מעין אזור בילוי ומנוחה.

התחלתי להתמזג עם אחרים ולהשלב בשיחות, וכו'.

איכשהו הגעתי למצב שבו עומדות מולי שלוש בנות ויש שיחה ספציפית כלשהי.

אחרי שאמרתי משהו, פתאום זה השתנה לחלוטין.

האחת הגיבה בצורה כלשהי, שהפתיעה אותי, שלא התכוונתי, שהצטערתי, שרציתי לעזור לתקן.

סליחה - כל זה לא נכון. טעות. הפסקה הזו היא שקר.

בזמן אחר, כנראה למחרת, כשאני שוב ליד הdeck בדרך למדשאה, ראיתי את האימו הקטן מאתמול, מחפש מקום לעשן.

אמרתי לו שכאן אסור, ושתכף בהמשך יש מקום.

אבל לא הלכנו לעשן במדשאה - הלכנו למקום חדש שעוד לא הכרתי במקום הענק הזה.

המקום ההוא, למען האמת, הזכיר כמו מקום שיכול היה להיות מפה בגאנז,

רק הרבה יותר ריאליסטי ועם חפצים ודברים והכל.

הוא שלף כלי נשק כלשהו אל האוויר, והתחיל לסדר אותו (להכין אותו לשימוש).

דן, דקל ומזרחי הצטרפו, והתלהבו מהנשק.

לקח לי קצת זמן להבין, עד שהוא מתח אותו כבדיקת תקינות, שכלי הנשק הוא מעין xbow מחוכם.

הוא ירה בדיקת תקינות ופגע בריבוע מתכת שהיה על הקיר הרחוק, בלמעלה שלו.

הוא היה טוב.

המקום היה די שומם, ולכן כנראה הגענו לשם - שלא ייפגע אף אחד בטעות.

ולמרות זאת, כשהחץ פגע בריבוע המתכת והתחיל ליפול למטה חזרה לרצפה, חששתי לשלומו של מישהו כללי, אך הכל היה בסדר.

בכלל, זה לא היה ממש חץ. זה היה קצר בהרבה מחץ, והייתה לו צורה כללית של חץ, אבל זה לא היה בדיוק חץ.

הסתבר שהיו לו עוד המון נשקים. סוגי אקדחים מגניבים למיניהם, למשל,

שנתן לדן ודקל לשחק איתם - מה שחשבתי שהיה מאוד לא אחראי מצידו,

אבל גם לא עשיתי דבר בשביל למנוע את זה.

נראה שדווקא לא יקרה שום דבר רע, ואף אחד לא ירה בכלום,

רק החזיקו והסתכלו וכיוונו לאוויר. לא נראה לי שבכלל היו כדורים.

כל זה אחרי שעברנו כבר סצינה - אותם אנשים במקום אחר - בריכה קטנה בה היה האימו,

ולידה כל השאר עמדו ועדיין השתחקו על הנשקים.

הייתה תחושה שהם מיצו את זה, ושהגיע הזמן לתת את הנשקים חזרה לאימו,

וכך נעשה. דקל הושיט לו את האקדח שהיה באחראויותו,

ודן זרק לעברו את זה שהיה בשלו. האקדח פגע בקצה הבריכה ונשמע קול פגיעה של מתכת בשיש. לא נורה כדור.

לא יכולתי שלא לפחד מאוד כשהאקדח הזה היה בדרכו אל הרצפה, אבל יכולתי רק לחכות לראות אם יקרה משהו או לא.

לא קרה, ונרגעתי, אך עדיין נשאר הלחץ. צעקתי-לא-יותר-מדי-חזק על דן שלא זורקים אקדח ושזה ממש מפגר ושלא יעשה את זה.

דקל גם היה ממנו קצת בשוק, ותמך בדברים שאמרתי לו.

אחרי כשתי דקות של הסברים קולניים,

הגיעה מישהי סמכותית ואמרה שהיא תיאלץ להוריד לכולנו 10 נקודות על הצעקות האלה.

היה עוד משהו, שקשה לי לזכור. החלק הזה ספציפית של החלום קצת פחות זכור לי.

ניסיתי להסביר לה על מה כל המהומה, ואמרתי לה לחכות שנייה עם ה10 נקודות שלה, ולהמשיך בהסבר לדן,

שהיא כבר תבין מה קרה.

לא כל כך התאפשר לי, כי כל הזמן היה דיבור אחר ע"י מישהו שונה כל פעם, או רעשים, וכו', שהפריעו לי לסיים את המשפט הראשון.

היא אמרה שוב שהיא תוריד לנו 10 נקודות. היא לא נראה כאילו היא נהנית מזה. זוהי פשוט חובתה.

אמרתי לה "בסדר, תורידי לנו 10 נקודות, לא נורא.."

הסמכותית ושתי בנות אחרות עמדו מולי ודיברו איתי, אולי על מה שקרה ואולי עם משהו אחר.

אחרי כמה זמן פתאום קיבלתי את התחושה שהן מכירות אותי, שלושתן.

עצרתי לרגע ו...

המשך מזיכרון פחות טוב, כי עבר סופ"ש שלם:

...שאלתי אותן איך הן מכירות אותי.

במקום להגיד לי מאיפה הן מכירות אותי, כל אחת בתורה אמרה את השמות שהיא הכירה אותי בהם.

הראשונה אמרה "יוראי" והיא נראתה לי יותר מוכרת ממקודם, אבל עדיין לא ידעתי מי היא.

השנייה ספרה בקול רם ועל ידה את השמות שקפצו לה לראש - "גומז, טוני, ..." ועוד שם שאני לא זוכר.

שלושת השמות האלה שומשו על ידי בעבר, ובכך שהיא אמרה לי אותם, הבנתי בדיוק מה הקשר בינינו, והבנתי בדיוק מי היא.

השלישית אמרה "לב", ושוב הייתי בטוח בעקבות כך מי היא ומאיפה הכרנו.

עצם הידיעה של מי הן השתיים האלה, עזר לי להסיק ולהבין גם מי היא הראשונה, הפחות מוכרת,

שמסתבר שהייתה זו שהייתי צריך לזהות הכי מהר.

מצד אחד הפתיע אותי ששלושתן מכירות אחת את השנייה,

ואפילו נראות כאילו הן חברות כבר זמן מה, מגוננות אחת של השנייה,

אבל מצד שני זה גם הרגיש לי טבעי.
העובדה שהבנות האלה היו שם, הפך את כל האירוע להרבה יותר משמעותי וחשוב עבורי,

וגרם לי לרצות רק יותר להצליח שם ולנצח בתחרות.

לא היה לי ברור אם הן משתתפות או לא, אבל הן היו מסוג האנשים, ולנו היה את סוג הקשר, שגורמים לי לרצות לנצח בנוכחותן.

אחר כך לקחו כל אחד לאזור העבודה שלו, סוג של חדר, רק שיש ארבעה בכל חדר של ממש, לארבע אנשים.

לכל אחד יש את הפינה שלו, כך ששניים יושבים לכיוון דרום ושניים לכיוון צפון.

בין שניים שיושבים לאותו כיוון היה מדף גדול וגדוש בספרים בצורה מסודרת מאוד, ותיפקד בעיקר כקיר.

הובילה איתי מישהי יפה לכיוון המקום שלי, שהיה המרוחק ביותר מהדלת, ומישהי אחרת עמדה באזור, כמשגיחה.

גם היא הייתה נאה, ושתיהן שידרו חום ונעימות.

התיישבתי בכיסאי - כיסא מחשב נוח ביותר, והתחלתי להסתכל סביבי לרמזים.

הייתה שידה, שולחן, מחשב, דפים וכו', ואת קיר הספרים מימיני.

דבר ראשון שהבחנתי כרמז היה X על השידה הקטנה - וכשאני אומר X, אני לא מתכוון שהיה מצויר עליה X,

אני מתכוון שהיה עליה משהו שהגדרתי בראש בתור רמז, ושכרגע אני ממש לא זוכר מה הוא היה.

בכל אופן, אחרי שהבנחתי בדבר הזה, הבחנתי גם ברמז אחר.

היה מונח דיסק קטן (מהאלה שהם חצי גודל מדיסק רגיל, כמו דיסקים שבאים עם מצלמה וכאלה) משמאל אל המקלדת.

הוא היה בצבע נקי וחלק ולא היה שום סימן למה הוא יכול להיות.

הרמתי אותי ותהיתי על טיבו, תוך הסתכלות נוקבת על כל צדדיו.

התכוננתי לשים אותו בתור כונן התקליטורים, אך המשגיחה לקחה אותו בעדינות תוך כדי התנצלות,

והחליפה אותו בדיסק אחר, דומה מאוד, והתנצלה כי חל בילבול והדיסק ההוא אינו בגירסא הנכונה, וכי הדיסק החדש הוא הנכון.

העסק נראה לי חשוד, בגלל שהיה להם די זמן להכין את הכל כמו שצריך, ובילבול כזה היה בלתי סביר תחת הנסיבות,

אבל החלטתי להסכים לתרחיש, ופתחתי את הדיסק החדש שניתן לי.

החלה להתנגן מוזיקה - שיר ספציפי. על הרגע הראשון ידעתי שאני מזהה את זה, למרות שזה לא התחיל מהתחלת השיר.

כעבור כמה שניות זה קפץ לחלק אחר של מוזיקה, אך מהר הבנתי שזה עדיין אותו שיר, והצלחתי לחבר את זה,

אחרי שהמשכתי את השיר בהילוך מהיר בראש שלי אל הקטע שבו יש מילים וקצת הלאה, שזה:

המוזיקה נפסקה, ושמתי לב שמאחורי, בעמדת העבודה ששם, מסתיים לו שיר אחר שלהם. נראה לי A little piece of heaven.

הסתכלתי וראיתי מישהי מאזינה לשיר וניצוץ הבנה בעיניה. חייכתי אליה במבט של "אבנג'ד סבנפולד, הא? מגניב! לא הייתי מצפה!"

והיא החזירה לי מבט של "ששש... זה שהבנו את זה מהר זה נחמד, אבל תשמור על זה רגוע."

אני, מצידי, רק זיהיתי את השיר המזדיין, אבל ממש לא הבנתי את הרמז.

ניסיתי לחשוב - Stength of the world...

What is the strength of the world?

The strength of the world?

Is it love? No, they wouldn't have "love" as the answer to this one...

היה לזה גם קשר כלשהו לX שהיה על השידה, אבל הייתה לי תחושה שהX הזה דווקא ישמש אותי יותר אחר כך.

החלום בסך הכל לא כל כך ברור, אבל הוא גרם לי לתחושה ברורה של אופטימיות וכוח, שעד עכשיו מהדהדת בי.