כל המספרים הראשוניים

אז אני ונגה חשבנו על כוחות על, וזה.

היא שאלה אותי "אם היית יכול 2 כוחות על, איזה היית בוחר?"

ובאמת שחשבתי על זה יותר מדי לעומק, אבל זה התברר כמעניין מאוד.

חשבתי על כל מיני אספקטים ושאלות חשובות בנושא,

האם לאחרים גם יהיה כוחות על? נצא מנקודת הנחה שלא - ואם כן, אצטרך להיות מסוגל להשתלט עליהם במידת הצורך.

האם יהיו לי אויבים בעקבות כוחות העל? נצא מנקודת הנחה שכן - כי יש רוע ואני אהיה בעצם גיבור על, משמע גיבור, משמע עוזר ומסכל רוע.

בכל אופן, חשבתי על זה רבות וניסיתי לחשוב על כוחות על שהם הוגנים יחסית לכוחות על, כלומר - לא כל יכול,

ובאותו זמן שהם ממש פרקטיים גם לטובות אישיות, וגם לאנושות בכלליות, תוך כך שהם לא מהווים בשבילי mind fuck,

כמו למשל ידיעת-כל או שליטה באחרים או בזמן - דברים שיכולים בקלות להשתבש ולשגע אותי.

אחרי המון חשיבה הגעתי לשילוב מנצח של שני כוחות על:

    יכולת נתינת ולקיחת כוחות על לאחרים (כל פעם מישהו אחד, אני יכול לעשות את זה מרחוק אבל חייב לדעת למי אני נותן או ממי אני לוקח, וכוח העל שלו גם כמובן צריך להיות הגיוני יחסית לכוח על, כלומר כוח-על סטנדרטי כזה או אחר שאפשר לראות ברוב הקומיקסים/תוכניות/סרטים/וכו', ואני לא יכול לתת למישהו את הכוח של נתינת כוחות על או כוח על אחר שיכול לגרום לשרשרת אינסופית תיאורטית של כוחות על. כמו כן אני לא יכול לתת לאדם הזה יותר מכוח אחד בכל עת, וזה יכול להיות רק יצור אנושי. בנוסף, הבן אדם לא ידע שהוא בעל כוחות על ויצטרך לגלות וללמוד אותם, למרות שכן אוכל לגלות לו כמובן שנתתי לו - והוא כן יזכור את כל שעבר אחרי שלקחתי לו את הכוח. אגב, אם אדם שנושא את הכוח שנתתי לו מת, הכוח מת יחד איתו אבל חוזר לי כוח-לתת למחסנית)

    בן אלמוות (אני לא יכול למות בשום צורה - אני תמיד בריא ונשאר באותו גיל לנצח - ואי אפשר לפגוע ולפצוע בי, משמע אני גם חסין למחלות ואני תמיד בריא)

עכשיו, יש בעיה.

בן אלמוות מכיל בתוכו פרדוקס שרק אחרי כמה זמן הבנתי: אם אני בן אלמוות, אני לא יכול להפסיק להתקיים לעולם, ואם נצא מנקודת הנחה שהמין האנושי ייכחד - אני אהיה כאן לבד לנצח. מעבר לזה - נצא מנקודת הנחה שהעולם ייכחד ושהיקום ייכחד ושהכל יתפרק: איפה אני אתקיים בדיוק? איך אני יכול להיות בן אלמוות אם לא יהיה לי איפה להתקיים?

מה שהופך את כוח העל הזה לבעייתי מאוד, ואני רוצה שדברים יהיו הוגנים ככל שאפשר.

אני כן רוצה להיות כאן כל עוד האנושות קיימת, בגלל שזה ממש חרא לתת לעולם גיבור על ואז שהוא יעלם קיבינימט.

אז אני יכול לעבור מגוף לגוף, כלומר שאני עצמי אפסיק להתקיים, ואני אחיה באחרים כמו טפיל, לבחירתי.

כאשר הנשא שלי ימות, אני אעבור לגוף אחר - אני בעצם אהיה כמו וולדמורט שכזה, כשאין לו גוף, בהתחלה. נשמה ללא גוף וכאלה (למשך חלקיק שנייה - ואז אני עובר לגוף אחר)

יש שיגידו שזה לא הוגן - וזה בסדר, כי אני יכול לוותר על החלק האחרון ולהגיד שאני אתן למישהו את הכוח לרפא או להחזיר מהמתים ואז אני אוכל לחזור וכו'. אמנם אני אצטרך לתת לו את כוח העל מראש, או לקוות שהמוות שלי לא יהיה מהיר כך שיהיה לי את זמן התגובה והפעולה לתת את הכוח הזה למישהו. שלא לדבר על זה שאני אצטרך קודם כל לתת לו יכולת תקשור מרחוק (במידה והוא לא לידי) כדי שידע על כך שאני בצרה, ואז אני צריך לקחת את זה ולתת לו את כוח הטלפורטציה ואז הוא ישתגר אלי, ואז אני אקח את זה ואתן לו את יכולת הריפוי - כל זה תהליך די ארוך בשביל פגיעה קשה.

ומה אם אני אהיה בן אלמוות כל עוד יש אדם שנושא את הכוח שנתתי לו, במקום כל זה?

כל עוד יש עוד בן אנוש עם כוח על שנתתי לו, אני בן אלמוות. כשכולם ימותו, לא יהיה מי שנושא את הכוח, ואני הפוך לבן תמותה.

אני תוהה אם זה באמת הוגן... זה לא כל כך רע בהתחשב בעובדה שזה עדיין כוח-על סטנדרטי (בן אלמוות) ושזה פשוט פותר את הפרדוקס שבזה.

כן, אוקי. זה הוחלט.

יהיה לי את כוח הנתינה ולקיחת כוחות על לאחרים ואני אהיה בן אלמוות כל עוד יש אחר עם כוח שנתתי לו.

ככה זה גם אומר שכל זמן שאין אחד כזה, אני מזדקן לאט לאט (ואני מגדיר את הכוח של להפוך מישהו לצעיר יותר ככוח לא הוגן שנמצא מחוץ למשחק) מה שהופך את הכל למעניין ומאתגר מאוד.

השילוב הזה כולל בתוכו את כל מה שצריך: הגנה, מוביליות, יכולת עזרה (לקרוב ולרחוק), ואפשרות לרווח אישי, כל זה ללא mind fuck ושגעונות.

תגובות, הצעות לשיפורים ושינויים, או בכלליות חתולים ונפלאות, מוזמנים.

אגב, שם-הגיבור שלי יהיה: "יוראי"

אוקי, ונגה תהיה העוזרת שלי שאני כל הזמן אתן לה כוחות על.