כל המספרים הראשוניים

עברו להן 4 שנים,
ולפעמים אני עוד חולם עליה.
וכשאני אני מתעורר - אני מתאכזב.
ואז אני מתבאס על עצמי, שאני מתאכזב.

מה בכלל אכפת לי ממנה עדיין?

אז לא.. לא, כנראה שלא באמת אכפת.
היא רק זיכרון. בוודאי השתנתה.
גם אני השתניתי, במידה.
אנחנו לא קשורים.

החלום הוא רק חלום, ולפעול לפיו יהיה טעות.

למוח שלי יש את הדמות הזו מן העבר -
מיצג כללי לרעיון של אהבה, זוגיות ואושר.
ואני הרי אוהב אהבה, זוגיות ואושר.
הגיוני שאחלום עליה - דמות מייצגת שבמקרה עוד לא התחלפה.

ההיגיון לא משקיט את רוחי...

רוצה שהיא תדע מכל זה,
יודע שאין בכך טעם.
ועדיין, מרגיש
למה

I was looking for my way home, but I didn't know where I was to begin with.

And the people trying to help me, they didn't know home.

אני לא יודע איפה אני,

ולכן אני לא יודע איזו דרך ללכת.

אני יודע איך הבית מרגיש,

ואני יודע איך הוא צריך להיראות.

פעם אחרונה שהייתי בבית, אני זוכר איך הגעתי לשם.

אבל פעם אחרונה, התחלתי במקום אחר.

מאז נסחפתי מהבית בלי לשים לב, ומצאתי את עצמי כאן.

אני כאן כבר די הרבה זמן, אבל אני לא מכיר את המקום הזה.

אני רוצה להיות שוב בבית.

אז אני שואל את עצמי, האם לחפש את הבית של פעם, או למצוא לי בית חדש?

ניסיתי למלא את המקום הזה בכל החלקים שהחשבתי בי כדברים יפים, שאולי אחרים יהנו לראות ולהכיר.

אבל כל פעם שאני חוזר לכאן ומסתכל על כל הדברים האלה, שנכתבו כולם מזמן, אני שם לב שממש ריק פה.