הנקודה השחורה.

שלום לכם. (:

טוב לפני הכל, אני חייבת לומר

לכם תודה ענקית !

על 20 תגובות בפוסט ראשון,

נתנתם לי יותר חשק להמשיך לכתוב.

ועל שיש לי כבר 6 קוראים קבועים,

איזה כיף לי - תודה. [:

אוהבת אתכם 3>

•••••••••••••••••••••••

- פרק שני -

מאירועי הפרק הקודם:
"שלום, אני רון בטוח שאין אצלך מישהו בשם נדב לוי?"

שירה:"כן אני בטוחה!"

רון:"שום להתראות ! תזהרי אם נדב באמת נמצא

אצלך זה לא ייגמר טוב!"

שירה: "ביי!"

שירה הלכה לחדשה ופתחה את מגירתה הסודית

פתחה את אלבום התמונות הקטן שלה,

עם כריכת הפרפרים הסגולים שאהבה,

והביטה בתמונות שלה ושל אמה המנוחה.

"רק עוד שבוע אמא,

רק עוד שבוע אחד - אמרה לעצמה".

- לפני שלוש שנים -

"אני נמצא כאן בפתח תקווה,

בתאונת דרכים קטלנית ביותר שאירעה כאן

כלפני מספר דקות.

ככל הנראה נהג משאית נרדם על ההגה,

וסטה ממסלולו ופגע במכונית של אישה בת 38

אשר חזרה מקניון "אבנת",

ככל הנראה נהג המשאית אשר סטה ממסלולו

פגע ועלה מעל מכוניתה האישה נמחצה ונהרגה במקום.

שמה של האישה כרגע הותר לפרסום:

לילי קאופמן נשואה פלוס שני ילדים.

ונעבור לחדשות הבאות..

- כיום -

שירה מביטה על תמונתה של אמא,

מביטה על התמונה שהכי אהבה בחוף הים

בתמונה רואים את העיניים הגדולות והכחולות של אימה.

נזכרת שירה רצתה כל כך פלאפון ליום הולדתה ה-11,

ואימה ז"ל נסעה במיוחד שבוע לפני יום הולדתה לפתח תקווה

בשביל לקנות לביתה את הפלאפון שכל כך רצתה.

בדרכה חזרה הביתה הנהג משאית הארור הזה,

נרדם לו ומחץ את אימה האהובה למוות.

עד היום שירה מרגישה רגשות אשם, היא מאמינה

כי מות אימה קרה בבגללה כי רק בגללה,

אימה לילי קאומפן האמא הכי מושלמת מכל הבחינות

ומכל האימהות בעולם כמו ששירה חשבה,

נהרגה בגלל ביתה.

שירה נשכבה על מיתתה והחלה לבכות,

הדמעות שפוט זלגו וזלגו ושירה לא הצליחה

לעצור אותן, כמה שניסתה היא רק חשבה על אימה,

עוד שבוע ההזכרה שלה ועוד שבועיים

שירה חוגגת יום הולדת 14.

"למה? למה אני? מה עשיתי לך אלוהים?

איך פגעתי בך מה היה חסר לך כל כך הרבה מלאכים בשמיים

שהיית צריך לקחת לי את היקר לי מכל?"

צרחה שירה בתוכה, עד שלפתע שמעה רישרוש מפתחות,

הביטה בשעון וראתה כי כבר 19:30 ואביה חזר מעבודתו,

במהירות רצה אל השירותים כדי לנגב את דמעותיה ולשטוף פנים

ואז לומר לאביה שלום ולראות כי הכל כשורה.

שירה: "היי אבא!"

אבא: "שירה, חמודה שלי מה שלומך?",

שירה: "הכל טוב, איך היה בעבודה?"

אבא: "לא משהו מיוחד, אץ יודעת עובדים,

כי אני אבעובד.. חחח.."

שירה: "כן אבא, ההומור שלך משהו משהו!"

אבא: "איפה אח שלך?"

שירה: "אצל איתמר"

אבא: "ומתי הוא מתכוון לחזור?"

שירה: "לא יודעת, תתקשר ותשאל אותו"

אבא: "שירה.."

שירה: "מה?"

אבא: "את יודעת מה.. יאללה תתקשרי לאח שלך ותגידי לו שיחזור כבר"

שירה: "טוב.."

אבא: "שירה?"
*שינה אביה לפתע את טון דיבורו*

שירה: "מה?"

אבא: "הכל מוכן אצלך לשבוע הבא?"

שירה: "כן, זאת אומרת מאיזו בחינה?"

אבא: "את יודעת, נאום, בגדים, רגע את צריכה בגדים?"

שירה: "אה לא! הכל מוכן הנאום והבגדים"

אבא: "יופי, יופי"

שירה: "כן.."

*שררה לרגע שתיקה*

שירה: "טוב, אני הולכת להתקשר לאיתמר"

אבא: "כן, כן לכי לכי לך"

אבא: "ושירה את יודעת שאמא ואני גאים בך,

גם כשהיא שם בשמיים היא תמיד חושבת עלייך"

שירה: "כן.." לחשה.

כעבור חמש דקות

*טוק..טוק..טוק - דפקו בדלת הבית*

שירה: "מי זה?"

"מישהו תפתחי לי"

שירה פתחה את דלת הבית.

שירה: "אתה?! מה אתה עושה פה ?!"

•••••••••••••••••••••••

וואי.. פרק ארוך נראה לי.

פשוט כתבתי וכתבתי ולא הצלחתי לעצור. [:

מקווה שאהבתם,

תגיבו.

אוהבת אתכם 33>

יהלי .

שלום לכם,

וברוכים הבאים לבלוג הסיפורים שלי:

' הנקודה השחורה. '

אני יהלי - המספרת.

בקרוב בת 14 מרעננה,

או שפשוט תקראו ברשימות על עצמי.

האמת, אני עוד לא יודעת בדיוק על מה אספר

אני פשוט כותבת מה שבא לי לכתוב באותו רגע,

כרגע יש כבר 3 פרקים מוכנים בטיוטות ומקווה שתאהבו אותם,

מי שרוצה להיות בקוראים קבועים שיכתוב לי בתגובות

ואני אוסיף אותו - מי שלא יגיב לכמה פרקים ברצף

אני מפסיקה להודיע לו כאשר יש פרק חדש !

אוהבת אתכם,

קריאה מהנה (:

•••••••••••••••••••••••

"היא הביטה במראה,

רק עוד רגע רק עוד רגע אחד אמרה לעצמה,

דמעה זולגת על לחייה

ידעה היא שאין לה לאין ללכת,

היא טעתה טעות שאי אפשר לתקן

ולא הייתה לה אפשרות אחרת היא פחדה

ובכתה, אבל עכשיו היא הרוסה נפשית ופיזית.

היא מביטה על המקום שעד כלפני חצי שנה

נראה לה מקום קסום אבל עכשיו הוא נהרס,

כל הזיכרונות מכאן צפים לה בראש והיא מנסה אבל לא מצליחה לשכוח

היא כועסת על עצמה, אבל אי איפשר לתקן,

היא ידעה זאת אך למרות הכל ניסתה להילחם.

"דיי!" היא צעקה אך אין מי שישמע אותה,

רק ירייה אחת והכל ייגמר רק ירייה אחת.

איזה גשם כמה טיפות חשבה שירה לעצמה,

מביטה דרך החלון הגבוה שנמצא בחדרה

מביטה החוצה ורוצה לרוץ החוצה לקפץ בין

השלוליות כמו ילדה קטנה,

*טררר...טררר..טרר*

צילצול הטלפון קטע את מחשבותיה,

שירה: " הלו ? "

"שלום"

שירה: " מי זה? "

"שלום, הגעתי לנדב?"

שירה: "לא, אין פה שום נדב,
     מי זה בבקשה?"

"שלום, אני רון בטוח שאין אצלך מישהו בשם נדב לוי?"

שירה:"כן אני בטוחה!"

רון: "מה זאת אומרתת?? את משקרת לי?"

*איזה זבל מניאק בנזונהה,

שמעה שירה מהצד השני של הטלפון*

שירה:"טוב, להתראות"

רון:"שום להתראות ! תזהרי אם נדב באמת נמצא

אצלך זה לא ייגמר טוב!"

שירה: "ביי!"

וניתקה.

דביל! איזה אנשים סתומים יש בעולמינו הקט.

שירה חזרה לחדרה,

הפעילה את מערכת הסטאריו שלה ושמעה

את הדיסק אהוב עליה.

פתחה את המגירה שלה, המגירה הפרטית

שפעם כמעט נעלה אותה עם מנעול מכיוון שהמנקה ניקתה

שם והזיזה כמה חפצים ממקומם.

פתחה את אלבום התמונות הקטן שלה,

עם כריכת הפרפרים הסגולים שאהבה,

והביטה בתמונות שלה ושל אמה המנוחה.

"רק עוד שבוע אמא,

רק עוד שבוע אחד - אמרה לעצמה".

•••••••••••••••••••••••

טוב עד כאן להיום,

מקווה שאהבתם בבקשה תגיבו

חשוב לי לדעת את דעתכם !

אוהבת אתכם 3>

יהלי .