אוף נמאס לי כבר לשתוק, אני חייבת איכשהו להתפרק...כן אכפת לי, אולי אני מראה אדישות אבל אכפת לי.
רגע...גם אם אכפת לי מה זה משנה? משהו ישתנה אם אני יצעק, יקלל, ירביץ? לא, אז כדאי להפסיק להתעסק בזה.
כ"כ קשה לי לשתוק, אני שונאת את זה, האנשים בשולים שומעים את מה שיש לי להגיד אבל גם להם נמאס כנראה לשמוע.
כואב לי לקרוא את מה שכותבים עלי, זה מציק לי.
הקריאה הזאת גורמת לי להבין שזה לא משנה כמה היתי לצד אותו בן אדם, זה לא משנה, כי הוא בכל מקרה ישתין עלי מלמעלה.
מה שווה האמונה? ההקרבה? האהבה? האמת?
אחרי פתיחה חדשה של דף בחיים אני מקווה לראות שההקרבה, האהבה, האמון והאמת שווים את זה, וקודם לכן זו היתה מעידה חד פעמית.
לא החלפתי אותך, וחבל לי לשמוע אותך אומרת את זה. אני יוצאת חזקה מכל העסק הזה. אני ידועת, לא אני בטוחה שאני עשיתי את כל מה שיכולתי, חבל שלא קיבלת את האמת והעדפת לחיות בשקר.
טוב אני בחרתי את דרכי ואת את דרכך, לא בחירה טובה כל כך האמת, אבל היי, בחירה שלך.
בהצלחה שיהיה בהיסטוריה D=
מתי תחזור?
חודש, חודשיים, שלוש?
ואוו, אני מתגעגעת. אחרי אהבה גדולה ואובססיבית רציתי אותך כתחליף, מעביר את הזמן.
כנראה שאני משלמת על זה עכשיו, שעזבת ולא נראה שאתה קרוב לחזור.
בבקשה תחזור כבר...בודד לי ואותך אני רוצה!
זו תקופה כזו? זה עובר?
כל הלחץ הזה מהלימודים, מהעבודה, הצבא...העתיד הלא נודע. מה עושים שנגמר התיכון? לאן כולם ממשיכים? לחברות שלי יש המתנה של שנה ללפחות עד לגיוס, ואני? תנו לי 3 ימים, ארבעה לכל היותר וכבר תמצאו אותי בבאקו"ם עם ההורים והחברים מחובקים ומתרגשים. לא מאמינים שאני כבר כזאת גדולה.
אוף, אני מפחדת להתגייס אך עם זאת מתרגשת לפגוש אנשים חדשים ולהתמצות בחיים אחרים, מכל מה שהכרתי, אני מקווה לגלות שלא כולם אותו הדבר ושיש דברים יפים יותר.
שיגיע כבר הקיץ, חירפן אותי לגמרי כל הקור הזה, חורף מדכא אין ספק...אני צריכה את השמש שתגרום לי לחייך ולשמוח, ללכת לים ולהנות.
טוב יאללה, תזיזו את הזמן!!רק עכשיו.
בבקשה?...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
