9.6.08
*למחרת בבוקר*
התעוררתי לאור קרני השמש שחדרו דרך החלון הבטתי מסביבי ואלכס לא היה שם "אלכס היכן אתה?"
"פה" הציץ מהסטודיו צילום ובדרך לבש חולצה, לפתע הבחנתי בצלקת על הבטן.
"ממה זה?" שאלתי בתדהמה כשראיתי
"אממ....."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אממ לא משנה לא משנה זה שום דבר" מיהר להסתיר את הצלקת עם החולצה.
"נו,מזה? בבקשה תגיד" דרשתי לדעת
"סמרה זה כלום,באמת סתם נפלתי" ניסה אלכס לההתחמק "צלקת לא ניהית מנפילה" המשכתי
"סמרה?" חייך לכס בערמומיות
"מה?"
אלכס תפס אותי והתחיל לדגדג אותי ולבסוף נשך בצוואר, "אההה!!! ערפד תקף אותי" צחקתי בקול רם וניסיתי לחמוק ממנו.
"את עכשיו תהפכי לערפד!" נהם אלכס ורדף אחריי,אל לפתע נשמע רעש מוזר
"ששש....ההורים שלי חזרו...בואי החוצה בשקט"
ירדנו על קצות האצבעות למטה,כבר היינו ליד דלת היציאה כשאימו של אלכס תפסה אותנו "לאן אתה חושב שאתה הולך בחור צעיר?" נעמדה אישה לא גבוהה ומעט מלאה עם שיער שחור עד הכתפיים ועיניים כחולות בידיים שלובות.
"שיט! הלך עלינו" נעצר אלכס והסתובב אל אימו,הבטתי בו כלא מבינה למה הוא ניסה לברוח
"לשום מקום" ענה נאנח
"בואו תאכלו ארוחת בוקר" התרכח קולה והיא חייכה "בנוסף נכיר את הבחורה החמודה הזאת" הוסיפה ונעצה בי מבט וחייכה ואני הסמקתי.
אלכס החמיץ את פניו וניגש לנשק את אימו, הוא היה גבוה ממנה בראש,מיד לאחר מכן היא הלכה למטבח ואני מיהרתי אחריה לעזור (צריך להראות רושם טוב,לא?).
"את צריכה עזרה? גברת...." לא ידעתי את שמה איזו מבוכה
"תקראי לי פשוט לינה" חייכה חיוך חברותי והוסיפה "כל מה שתרצי תוכלי לבקש ממני אני עכשיו כמו חברה בשבילך סמרה" והוציאה מהארונית 3 שקיות תה.
"איך את..?" תהיתי מאיפה היא יודעת את שמי אך היא קטעה אותי "אני יודעת הכל עלייך יקרה אלכס מספר לי הכל את בשבילו כל העולם" חייכה חיוך שובבי
המילים שלה העבירו בי צמרמורות נעימות רק עכשיו הבנתי עד כמה הוא חשוב לי "גם הוא בשבילי" עניתי בגאווה והוצאתי את הטוסטים מהטוסטר.
"אני לא יודעת איך אבל את עשית את הבן שלי מאושר אני בחיים לא ראיתי אותו כ"כ שמח וקורן,את הריי יודעת שהוא החזיר אותנו לארץ רק בגללך?" אמרה,והרגשתי לא נוח..
"אמ..כן...אני.."
"זה בסדר גם ככה לא התאים לנו שם חוץ מזה...אחריי שראיתי את אלכס חוזר כל פעם מבית החולים מאושר מתמיד ידעתי שזה לא סתם שיקרה בינכם משהו"
"אני..חיפשתי אותו אחרי ש..קמתי....תמיד ידעתי שהוא איפשהו בסביבה...ופעם ראשונה כשראיתי אותו הרגשתי חום שמציף אותי מבפנים,הרגשתי שאני מכירה אותו מאז ומעולם ושאני רוצה להיות איתו בסוף..כשכבר הכרנו הייתה לי הרגשה שאני לא יכולה לתאר אותה...אחרי כל מה שעברתי...וכניראה אעבור יש עדיין מישהו שיהיה שם תמיד לצידי אלכס בשבילי כמו מתנה שניתנה אני תמיד מרגישה מוגנת בידיו ויודעת ששום דבר רע לא יקרה לי כשאני איתו.." אמרתי את מה שכבר הרבה זמן ניסיתי לומר ורק אז שמתי לב שסיפרתי את זה ללינה.
"אני רציתי לשמוע את זה ממך,אני שמחה שאתם ביחיד ואני יודעת שזה קשר מיוחד"
מיוחד? למה היא מתכוונת? חשבתי לעצמי
"בואי לשולחן" אמרה לינה ולקחה את צלחת הטוסטים ואני לקחתי את קומקום התה והכוסות,
אלכס הביט בי במבט משונה מהרגיל היה משהו מסתורי וחבוי בעיניו וחיוכו הראה אותו דבר.
התחלנו לאכול כשלינה שאלה את אלכס "למה ניסית לברוח?"
"לא ברחתי" ענה בקצרה
"על מי אתה עובד? חשבת ששוב אתחיל עם השאלות שלי?"
אלכס נראה מופתע כאילו שלינה קראה את המחשבות שלו
"להגיד את האמת כן...זה דיי מציק" ענה בקול שקט
"הפעם אין שום דבר שאני צריכה לשאול אתה וסמרה מאושרים זה הכי חשוב" צחקקה
"אז...סמרה מה את עושה עכשיו? מה התוכניות שלך?"
אלכס גילגל את עיניו ונאנח "אוי אמא אמא..אף פעם לא תשתני"
"כרגע לומדת...ומתלמדת בבית החולים" עניתי.
לינה חייכה חיוך מרוצה
"היכן אבא?" שאל אלכס
"יחזור מאוחר יותר היה לו איזה משהו לעשות"
לאחר מכן סיימנו לאכול ועזרתי לפנות מהשולחן,אמרתי תודה על הכל וניפרדנו ממנה לשלום.
"שמעתי את מה שדיברת עם אמא שלי" אמר אלכס לפתע כשישבנו בפארק
הבטתי בו בחיוך ושתקתי, לא היה לי מה לומר אלכס ליטף את שערי ונשק לשפתיי,הנשיקות שלו היו כ"כ חמות ומלאות תשוקה ואהבה כל פעם אני מוכיחה לעצמי איזה מקסים הוא ועל כך שלא אעזוב אותו לעולם.
טיילנו מעט ואז הוא היה חייב לחזור הביתה,ניפרדנו בנשיקה ארוכה.
בדרכי הביתה עבר לידי גבר לא גבוה בשנות ה50 לחייו עם עיניים קטנות וחומות הוא הביט בי מופתע ולא מאמין כאילו שהכיר אותי הרגשתי דקירות בחזה ואי נוחות.
אפילו כשהתרחקתי הרשתי עדיין שהוא נועץ בי מבטים והלכתי כמה שיותר מהר מם עד שהגעתי סוף סוף הביתה.
השתדלתי כמה שיותר מהר לעדכן...=)
מקווה שאהבתם D=
פרק הבא בקרוב
וחג שבועות שמח לכולם :) 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת
