The Lovely Miss Pampkinספרתי 12 סיבות ללמה לא? |
  כינוי:
The Lovely Miss Pampkin בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הוסף מסר | 4/2010
My Declaration of Independence
במקרה נתקלתי בבלוג הזה. לפני יותר משנתיים בדרך כלשהי הוא נמחק מזכרוני ושכב, אי שם באפלולית הרשת, בעוד פיקסלים מכרסמים בו מעט מעט, חיכה עד שיזכרו בו.
לקרוא את הפוסט האחרון היה כמו לפתוח קפסולת זמן שאנשים מטמינים באדמה כדי שהדורות הבאים ימצאו וידעו איך היה פעם.
הרגשתי כאילו פגשתי חברה מאוד קרובה שלא ראיתי זמן רב. כל כך הרבה השתנה בשנתיים ומשהו האלה. כמובן שאפשר לומר שהתבגרתי, שאני כבר לא בת 17, אבל כשקראתי את זה הרגשתי צביטה בלב, כאילו שעכשיו הודיעו לי שמישהו שהיה מאוד יקר לי הורכז כנעדר, כמת.
כואב לגלות שאבדה לי אותה תמימות שהיתה לי אז. זה נראה כאילו הייתי אז אדם הרבה יותר מאושר, הרבה יותר פשוט.
היו אז כל כך הרבה דברים שלקחתי כמובן מאליו וחבל כי עכשיו אני חולמת לחזור בזמן,
להיות שוב בת 17.
ואולי כל זה זו וייקאפ קול. הזדמנות לבחון את עצמי מחדש, תחת אור שונה. לבדוק אם יש דברים שהייתי רוצה לשמר משנות העשרה לחיי, דברים לקחת איתי לשנות העשרים שלי.
אני שמחה שחלק קטנטן זה מהחיים שלי לא אבד כי בכל הנוגע לעצות אני הכי סומכת על עצמי, אני מכירה את עצמי בצורה הטובה ביותר
אולי זו הכרזת העצמאות שלי (לגמרי במקרה נופל על עצמאות 62, ככה שזה סמלי עוד יותר), עצמאות מהזמן, מפגעי הסביבה, מהעולם עצמו.
זו רק אני שיושבת כאן בחדר, לוגמת משקה מכוס גבוהה ומשוחחת עם רוח העבר שלי, ממש כמו סקרוג' הזקן.
ועכשיו, אם תסלחו לי, יש לי כמה שיחות נפש לנהל עם עצמי. להתעדכן וכאלה.
עצמאות שמח!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
