The Lovely Miss Pampkinספרתי 12 סיבות ללמה לא? |
  כינוי:
The Lovely Miss Pampkin בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הוסף מסר | 1/2008
Momma Pumpkin
אוקצור שמי פמפה בזה ההיכרות נגמרת.
אין שום הסברים. אין הקדמות. רק חפירה בלתי נגמרת.
אומרים עלי שאני סדיסטית. מי אני?!
לא סתם אני בשיעורי תנ"ך כשנכנסת המורה (ד"כ אגב זאת שמלמדת אותנו כי דינוזאורים הם המצאה של חוטאים) יחד עם יקירתי ציפקין ממלמות במרץ שכל דתי-שמתפלל-לאלוהיו "מותי-מותי-מותי-מותי".
הביזבוז היחיד בעניין הוא שהיא לא מתה(טוב נו נצטרך להסתפק ב"יום אחד...")
וואי איך שחזרנו מהשביתה ציפקין: וואי תראי איך דנה רזתה(=המורה לתנ"ך\מחנכת) זה משו מטורף!"
אני: נו נו זאת משוואה פשוטה - אין לימודים= אין עבודה = אין כסף = אין במבה= אין אוכל = רעב מתמשך וצמצום היקפים. וזה ילדים מה שעושה דפציט לאנשים!
פרוז'קט באנגלית
אני: וואי את חייבת לראות את הסקר שעשיתי לפרוז'קט!
קטיה: כמה אנשים השתתפו?
אני: 15! בגילאי 15-54
קטיה: והם כולם חיים בראשך?
אני: טוב היא לא אמרה שהם חייבים להיות ממשיים. חכי ותראי איזה מסקנות יצאו מהסקר הזה!
להלן מסקנות: אפילו 15 הדיירים הקבועים שלי לא שמעו על הייאו מיאזאקי( מי???? ) והוא במקרה האיש עליו מבוסס הפרוז'קט שלי
*תזכורת עצמית: לא עושים יותר פרוז'קטים על יפניים זקנים בעלי שמות מוזרים שאף אחד לא מכיר (הייתי צריכה לחזור 13 פעמים על השם כדי שהמורה לאנגלית תצליח לרשום אצלה את נושא העבודה שלנו)
אתמול הייתי בכנס מד"א. הדבר משעשע מעצם היותו כנס ועוד כנס מד"א אבל לא נרחיב על זה.
קיצר הוא הוקדש לגיוס לצה"ל או במילים אחרות חיל הרפואה ניסה לשכנע אותנו למה זה כדאי ללכת לשם.
אחרי 5 שעות של האזנה ודחיקת מידע להלן המסקנות: חיל רפואה זה רופאים ופראמדיקים. כל שאר האנשים זה חבר'ה שלא התקבלו לא לרופא ולא לפאראמדיק ושלא יספרו לכם אחרת (ולא, להיות מדריכה או סייעת זה לא "וואי אין לכם מושג כמה העבודה שלי מגניבה וכוללת אתגרים יומיומיים", אלא אם כן לקום בבוקר זה אתגר ולהעמיד פנים שאת חכמה יותר מרופא צבאי ותיק זה מגניב)
אני: מומה(=אמא שלי) מותר לי ללכת למורה לספורט ולהגיד לה כל מה שאני חושבת עליה ועל המקצוע שלה?
מומה: בואי נחכה עד שתגמרי בצפר אז תוכלי להגיד לה כל מה שבא לך.
*שעתיים מאוחר יותר בחנות בגדים*
אני: ווא תראי איזה מכנס ספורט יפה בואי נקנה לי אותו.
מומה: נראה לי שעדיף שקודם תשתפי את המורה לספורט בתלונות שלך עליה ואז כבר נראה אם בכלל תצטרכי מכנס ספורט.
מומה שלי צבועה. פויה מומה! פויה!
עם הרבה "וואי" אני אפרוש עכשיו.
גודביי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
