| 2/2008
 שוב עצובה :(
מצאתי משהו באינטרנט,הינה זה-
רבים חושבים כי אישה מוכה היא אישה שמקבלת מכות. אישה מוכה היא גם אישה הסובלת מטרור נפשי, השפלות, לעג, זלזול ועלבונות. מיטל (שם בדוי) היא דוגמא לכך.
אישה צעירה כבת 30, גרושה כשנה ואם לילד בן 4. עובדת וותיקה בחברה גדולה. מיטל היא אישה נאה, נעימה ואינטליגנטית מאוד, הסכימה לפתוח את סגור ליבה ולתאר את הסבל הרב שהיה מנת חלקה מאז שהכירה את בעלה ועד לתהליך יציאתה ממעגל האלימות שבחייה, כדי להראות לנשים רבות במצבה שיש אור בקצה המנהרה ויש אפשרות לצאת מהחיים האלימים לחיים חדשים.
כשהכירה את בעלה היא הייתה כבת 19, נערה חסרת הערכה עצמית שתמיד רצתה להיות מה שחשבה שהיא לא. להיות כמו אחרים. המשפט הראשון שאמרה בהכרות הראשונה עימה היה "אני בחורה מעופפת וחסרת ביטחון". זו הייתה התפיסה שלה את עצמה. מעולם לא אהבה את עצמה ומעולם לא הסתפקה במי שהיא. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מתביישת ו"לא נעים לי". מתביישת לומר את דעתה שמא יחשבו עליה שהיא טיפשה. מתביישת להשתתף באירועים, תמיד מנסה לרצות את כולם, להיות "בסדר", להיות מתוקה, לא לריב עם אף אחד. ואז נכנס בעלה לתמונה, חסון, חזק, בעל נוכחות דומיננטית והופעה מרשימה, מפגין ביטחון עצמי, החלטיות ושאפתן. "נמשכתי אליו ולתכונותיו החזקות. נמשכתי לכל מה שאני לא!!" הלכתי אחריו לכל מקום וקיבלתי כל החלטה שהחליט". הוא החליט היכן יגורו, מה יקנו לבית ומתי, הוא תמיד דאג לצד הכלכלי, לחשבונות, להוצאות כי היה ברור לשניהם שרק הוא מבין ויודע יותר טוב מה רצוי ונכון לעשות לקידומה של המשפחה. הוא אפילו החליט עבורה מה היא תלבש לעבודה ובעצם כמעט ולא עשתה שום דבר ללא הסכמתו. והיא...היא הסכימה להחלטותיו, גם כשלא מצא חן בעיניה.
וכך עם השנים, בגלל שהיא אפשרה לו, המצב הלך והחמיר. הוא השתלט עליה יותר ויותר, הוא לא העריך אותה כלל, השפיל אותה וזלזל בה. היא סבלה מאוד, "הוא היה קורא לי טיפשה. ליד החברים היה אומר שאני מדברת שטויות ועושה עם היד תנועה שפרושה "אל תקשיבו לה, היא מדברת שטויות. הוא היה מצביע עם אצבעו על המוח שלי, נוגע ואומר שאין לי שם כלום, ריק. הרגשתי השפלה עצומה". היו ביניהם וויכוחים ומריבות אין סוף, אך בסוף תמיד עשתה מה שהוא אמר, בעיקר בענייני כסף. לעצמו היה קונה כל מה שהוא רצה ולה הוא היה מכתיב מה לקנות או צועק ומתעצבן כשקנתה משהו שלדעתה היה בזול עד שהיה אוחז בה הפחד. הוא תמיד היה מתרברב באוזני המשפחה והחברים על הישגיהם שהגיעו רק בזכותו. " אני פחדתי ממנו. פחדתי מהצעקות ומהעצבים שלו עלי. תמיד הרגשתי שאני לא בסדר, שאני חייבת להשתנות, שמגיע לי היחס הזה, שאני לא שווה כי אני טיפשה".
היא עבדה קשה, לא פחות ואולי אף יותר ממנו כי היא טיפלה גם בבנם שנולד בינתיים. היא דאגה לבית למרות שתמיד היו לו טענות שהיא לא מנקה טוב ושהיא מלוכלכת ומבולגנת והוא, לעומתה, מתאמץ ועובד קשה לפרנסתם ולקידומם. "הוא נהיה קמצן נוראי וחישב ממש כל אגורה" עד כדי כך שלמרות שהיה להם אוטו, הוא סידר לה הרבה פעמים טרמפ לעבודה כדי לחסוך בדלק. הוא היה מסתכל על הקילומטרז' ובודק אם היא נסעה יותר ממה שצריך. תמיד התלונן שהיא קונה יותר ממה שנחוץ. הוא נהג לצרוח עליה בפראות והמכה לא הייתה רחוקה, לעיתים, גם ליד הילד. "אני זוכרת" היא מספרת " את הפעם שחזרנו מטיול בצפון והוא סרב לעצור בדרך לקנות לי ולילד משהו לאכול כי עוד מעט נהיה בבית".
היא "זכתה" לקבל ממנו כינויים כגון,"סמרטוט", "יבשה", "כפוית טובה", "מטומטמת", "חסרת מוח" וכד'. היא חשה מושפלת וחייתה בתחושת זלזול ולעג יומיומית ושל שליטה מוחלטת שלו בה. גם בנוכחות משפחתה, משפחתו וחברים.
ת'אמת, אני עוברת בדיוק כל מה שהיא עוברת. אבל אני ילדה, ילדה בת 13. אשמח לקבל יעוץ. וגם אין לי חברות/חברים, אני לבד כולם שונאים אותי ואין לי עם מי לדבר, אין לי למי לפרוק כל מה שאני מרגישה. אני הולכת להורים ומספרת להם והם צועקים עליי בגלג שאני באה ומספרת להם כל שטות.מה לעשות? נמאס לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Only Girl.