שיחה כואבת,היא לא באמת התכוונה לפגוע בי בסופו של דבר הכוונה שלה הייתה טובה.

אבל אני,נפגעתי והייתי על סף דמעות.

כנראה שגם נהייתי אדומה בדרך מרוב עצבים ועוד שנייה הייתי חוטפת התקף לב.

ממרומי 90 שנות חייה היא אמרה לי "את משוגעת,האהבה הזאת שיגעה אותך.את השתגעת!"

"ומה רע בזה?!?!" אני זועקת בכאב.

"זה לא רע!! כמו שאתן אוהבות אחת את השנייה זה לא נורמאלי,לא ראיתי דבר כזה בחיים"

"אבל מה רע בזה?!?!?" אני חוזרת שוב בכאב.

הלב שלי דופק ועוד שנייה יוצא מחזי.

"זה מה שהופך אותי לאימא רעה? זה מה שהופך אותי לאימא נוראית כל כך כמו שהתחלת להגיד?!"..."שאני משוגעת מאהבה? שאני אוהבת אותה יותר מכל דבר בעולם הזה? שהיא הכל בשבילי?"

כשאני אומרת "כל כך רציתי.כל כך" אנשים לא באמת מאמינים לי שאני אוהבת אותה עד סוף העולם.

כשאני אומרת "שהילד הבא לא יקבל אימא כזאת" אף אחד לא מאמין לי ואומרים לי "תאהבי אותו/ה כמו את שי-לי" אני לא!

*פוסט לא גמור*