(מהספר למקלדת בספרים לא נגעתי כלל)

לא הייתי מגדירה את עצמי פמיניסטית,באמת שלא.

אני בעד שיוויון אבל להרים דברים כבדים,ששוקלים יותר ממני עם כל הכבוד לאישה שאמורה ללדת מתישהו זה יכול להיות הסוף שלה.

אני בעד שיוויון נהיגתי,שאני לא אצטרך לבוא עם מחשוף/חצאית מיני ול"מכור" את עצמי לטסטר כי אני אישה ויש לי ראייה צרה (באמת לנשים יש ראייה צרה) או כי אני אישה.

למה אני צריכה להתבייש בזה שנולדתי עם רחם במקום ביצים+צינור שופכה (אולי זה הזמן להודות להורים שלי שהביאו אותי עד הלום או שבמקרה שלי זה לא בדיוק ככה)?

אני חושבת שתפקיד הנשים בעולם הזה הוא מעבר ל-2 משבצות מהכיור/מדיח כלים (ואללה יש משהו חדש שנועד לסייע לאותן הנשים שכן עושות את זה תודה לסינים)/מכונת כביסה וכל הפיצ'פיקסים האילו שמככבים בכל בדיחה סוג ז' שאפשר להמציא.

כן,זה היה מצחיק והדגש על ה"היה" זה כבר לא מצחיק,זה כבר לא נורמאלי וזה כבר לא מקובל על הנשים.

זאת רק אני או שככל שהנשים מעלות את מעמדן בחברה,ככל שהן נהיות משכילות יותר ככה הבדיחות נהיות גסות יותר,האוכלוסייה הגברים נהיית קשה יותר ואנחנו כנשים מרגישות שאנחנו לא צריכות אותם יותר?

אני לא יודעת מה איתכן נשים אבל לי אישית מאוד קשה (במיוחד במצבי רוח נוראיים) כשבעלי מעיר לי על הטוסיק היפה שלי או על החזה הנעים שלי או על הירכיים הנפלאות שלי.אפילו המחמאות האילו מרגישות לי מפעם לפעם כרכושניות מידי,כאילו ואני חפץ.

גם כשהוא זורק איזו הערה על זה שתפקידי שיהיו לו תחתונים במגירה וגרביים הפכו את העניין (מבחינתי) למלחמת כוחות.

אני חושבת שאני על סף שבירת כל הכלים,אני החלטתי עם עצמי שאני יוצאת למלחמה.למה?

כי הוא מרגיש שהוא עושה הכל בכך שהוא מביא כסף הביתה אבל מה איתי?

זה שאני מביאה כסף הביתה (ליתר דיוק הבאתי עד לפני החופש הגדול) וקרעתי את התחת שלי כך שהרגליים כאבו לי מרוב עומס וזה שתמיד הילדה הייתה טיפ-טופ וזה שלרוב לא הזנחתי אותו וגם הוא היה טיפ-טופ.

אז כן,ישבתי שלושה חודשים בבית אחרי שאשכרה קרעתי את התחת בעבודה,חסכתי לנו 2000 שקל מידי חודש על גן אבל זה לא מספיק נכון?

פספסתי שנה שלמה של לימודים בגלל עבודה של קריעת תחת ולא היה לי זמן ללמוד מרוב שאני עבדתי כל כך קשה לסגור את המינוס שהיה לנו.

אבל ברגע הראשון שהתאפשר לו הוא קנה צבע לאוטו,גלגלים חדשים,שמן וכו'...

אז איפה הקרדיט פה בדיוק?

למה אני בתור אישה צריכה להרגיש שהחובות שלי זה לכבס,להכין אוכל,לגדל ילדה,לעבוד,ללמוד ולעשות הכל בעוד שהאדון הולך בבוקר וחוזר בערב ועוד מתלונן על זה שלא נעשה שום דבר בבית?

אולי אני מקצינה הכל,אולי אני לא בסדר בחלק מהמקרים כי בזמן שעבדתי הבית עצמו היה מוזנח טיפה ואולי הייתי צריכה עזרה בלי שאני אגיד אותה בפירוש ואשמע אנחות של ילד קטן.

ואולי לשמוע משפטים של "אני מעדיף לא לאכול מאשר להכין אוכל" נמאסו עליי.

ואולי משפטים כמו "את תתקני את האוטו ואני אכין אוכל" (אם לא היה לו ניסיון ברכבים הוא לא ממש היה יכול להגיד דבר כזה)

ואולי משפטים כמו "אני מבקש ממך תחתונים וגרביים"

ואולי משפטים כמו "אני רעב"/"אז תכין לעצמך"/"אוף..."

ואולי משפטים כמו "מצאת עבודה כבר?"

ואולי משפטים כמו "את לא מתכוונת ללמוד?" אחרי יום עבודה ארוך

ואולי משפטים כמו "תבדקי מה מצב החשבון שלנו"

ל-א ר-ו-צ-ה!!! להיות ה-ש-פ-ח-ה שלך!!!

(אני עצבנית)

אני רוצה את הכבוד שמגיע לי.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שאני אישה,אימא ושוב אישה טובה.

אני רוצה קצת קרדיט שאני מצליחה לעשות מספר דברים בו זמנית.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שהסל כביסה שלי סוף סוף ריק אחרי שאני באה מבית שהדוגמה בו הייתה הרים של כביסה.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שעיצבתי לנו את החדר מהתחלה.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שאני משתדלת לשמור על הניקיון בבית.

אני רוצה קצת קרדיט שאני שומרת על האוטו שלי,שוטפת אותו לבד,מנקה אותו לבד,מתדלקת אותו לבד ומזכירה על טיפולים שלו לבד,אני שומרת עליה כל כך טוב שאני לא מכירה שום אישה שעושה ככה עם האוטו שלה.

אני רוצה קצת קרדיט על החופש שבעלי מקבל ממני.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שאני מעיזה לקחת קצת חופש מהם.

אני רוצה קצת קרדיט על החיפוש העבודה הקדחתני שלי ובסוף אני אמצא משהו שאני אוהב כל כך.

אני רוצה קצת קרדיט על הלימודים מידי לילה ללא יציאה מהשגרה שנכנסתי אליה.

אני רוצה קצת קרדיט על ההתעסקות עם הילדה כי היא חולה ובבית 24/7 ככה שלא יהיה לה משעמם.

אני רוצה קצת קרדיט על הספר שאני מעיזה לפתוח מדי כמה זמן.

אני רוצה קצת קרדיט על זה שלבעלי יש את כל החופש לעסוק במה שבא לו והוא בכל זאת לוקח את זה כמובן מאליו.

אני רוצה לתת לו קרדיט שהוא לא כמו כולם.

אני רוצה לתת לו קרדיט שהוא מטפל באוטו כשאני מבקשת ממנו.

אני רוצה לתת לו קרדיט שהוא נותן לי את החופש שלי כשאני מבקשת.

אני רוצה לתת לו קרדיט שהוא עובד כל כך קשה.

אני רוצה לתת לו קרדיט על זה שהוא היה עצבני כל השבוע כי אתמול הוא התחיל ללמוד במכללה והוא מתקשה מאוד להסתגל לרעיון.

אני שואפת שידבר איתי קצת יותר על מה שהוא מרגיש בלי שירגיש חלשלוש.

אני שואפת שלא יפחד ממני.

אני שואפת שיאהב אותי תמיד.

אני שואפת שיהיה לו בהצלחה ויצליח בשלו יותר ממני.

אני שואפת להיות אישה כמו שרציתי להיות.

אני שואפת להמשיך להיות אימא כמו שאני כיום.

אני יוצאת למאבק,לתת ולקבל קרדיט,לשאוף ונשוף.