לא צלחתי את המשימה היחידה שהצבתי בפני.

חולה...מתגרדת.

שמתי לב שכל פעם שאני לחוצה,עצבנית או סתם מרגישה כל רגש שלילי הידיים שלי מתחילות לגרד לי באופן מדאיג.

הן גם נהיות יבשות יותר מבדרך כלל.

אני סובלת מזה לא מעט שנים,עם הזמן למדתי לחיות עם זה אחרי שהמצב החמיר וטיפול אצל רופא מדהים נתן לי את התקווה שלא הכל אבוד.

בעבודה הקודמת הגירודים באו והלכו כשהייתי פקעת עצבים והיה לי משהו לפרוק וכתוצאה מהשתיקה שלי התגובה הייתה הידיים המגרות נורא והיובש המציק.

אחרי שלושה חודשים בחיי החופש כשאני שוב מוצאת את עצמי מתוסכלת,אוגרת וחסרת עמוד שדרה אני שמה לב שמצב הידיים מחמיר נורא.

זה מגרד יותר,אדום יותר ובלתי נסבל יותר.

אולי הגירודים הם סוג של הסחת דעת ואולי הם הדרך היחידה של המוח שלי להגיד לי שאני צריכה לפרוק.

מוזר,הגירודים התחילו בגיל 17 בערך,קצת לפני שהכרתי את בעלי..הם התחילו קודם באיזור שליד בית השחי התפשטו לכיוון אורך היד כאשר תוך כדי זה הם נעלמו מהאיזור הקודם ולאט לאט הגירוד הביא את עצמו למצב פחות או יותר שגרתי,בכפות הידיים שלי.

יכול להיות שהצרות הגדולות ביותר של חיי התחילו בגיל 17 או שלהיפך,הפריצה של המחלה הנוראית והכרונית הזאת היא כתוצאה מכל המשקעים שחייתי איתם כל החיים.

הגוף שלי אוהב להגיב לדברים בצורה קיצונית יחסית.

העיניים שלי יכולות לשדר הרבה קור ולהרתיע אנשים שמסתכלים עליי.

לא מעט אמרו לי שאם עיניים יכלו להרוג אז כל משסביבי כבר מזמן היה מת.

בכל אופן,הפעם התופעה היא טיפה יותר קיצונית.

אני חולה ומגרד לי מאוד מאוד...

אין לי כוח לעשות את העבודות שאני צריכה להגיש לעוד שבועיים כשהחומר כבר מוכן רק צריך לכתוב אותו כמו שצריך.

אני מרגישה חולה מידי לצערי וגם באמת (לא באמת) שחבל לי על הזמן אבל קשה לי להתרכז כרגע.

הכנתי לעצמי קפה אבל אני לא באמת הולכת לשתות אותו עכשיו,אני מעדיפה ללכת לישון כי מחר אנחנו נוסעות עם אחי לסבי בצפון.אני צריכה הרבה כוחות.

הלוואי שהכאב ראש,הכאב גרון,האף הסתום והגירודים יעברו כבר.

הלוואי שאני אמצא עבודה חדשה שאני ארגיש שלפחות אני עושה משהו.

הלוואי ש...משהו.