הריתוק האחרון שאני זוכרת היה בערך בגיל 17,בעצם זה היה ניסיון לריתוק.

באותה תקופה כבר היה לי רישיון,היה לי כסף ליציאות ובעצם לא היה שום דבר שיכול לעצור אותי.

אפילו היה לי רכב ולא הייתי תלויה בהורים שלי כבר כמה חודשים.

אני לא זוכרת מה בדיוק עשיתי באותו היום אבל אימא שלי החליטה שלא בא לה לתת לי לצאת,טוב זאת לא באמת הייתה קריזה בשביל לעצבן אותי כנראה שבאמת עשיתי משהו.

אבל לא עלה לה טוב הניסיון כי אבא שלי השתכענה עד לכדי ריב איתה ושיחרר אותי לדרכי.נצחתי.

בשבוע האחרון,סבתא של בעלי אושפזה בבית חולים.כמובן שמי אם לא אני האישה של הנכד,זאת עם הרכב,זאת עם הילדה צריכה להסיעה אותה לבית חולים.

לא מתנגדת! סבתא שלו עושה בשבילנו המון כך שאני לא מתלוננת.

בכל אופן,עם המזל הנאחס של סבתא שלו עם היעמדנו בקבלה של חדר מיון ניגש איזה פוץ אלינו ומתחיל להשתעל עליי כמו בהמה.

התרחקתי אבל זה כנראה לא עזר בכלל כי יומיים אחרי זה קיבלתי את השפעת של החיים שלי.

הייתי מרותקת למיטה 4 ימים שלמים, 3 מהם היו עם חום גבוה והאחרון היה כתוצאה מתשישות מכל ה-3 ימים שעברו.הרגליים לא החזיקו אותי.

הפעם האחרונה שבה היה לי חום של 39.5+ריתוק למיטה הייתה בלילה שלפני הלידה שסבלתי מ-39 חום,צירים שזמן הופעתם מתקצר וכאבים מטורפים באיזור החזה כתוצאה משיעולים.

פספסתי הרבה זמן לימודים בגלל המחלה הארורה הזאת,בנוסף הדבקתי את כל המשפחה שחולה עכשיו.

ארורים יהיו האנשים האילו שלא יודעים לסתום את הפה מתוך נימוס.

היום היה אמור להיות הלילה הראשון שאני מסוגלת להחזיק מעמד וללמוד אבל פשוט אין לי כוח לזה.

עוד שבועיים מבחן ואני פשוט לא מוכנה להביא את עצמי לידי כך,כנראה שאבטל את הבחינה הזאת כי אני דואגת שלא אצליח לעבור אותה ואני חייבת.

יש לי עוד בחינה אבל אליה יש לי עוד זמן ללמוד ואני מקווה שאצליח לחזור לשגרת לימודים עד אז כי אני חייבת להצליח בכל הבחינות הבאות אם אני רוצה שהתואר הזה יסתיים שנה הבאה.

טוב,הלכתי.