הרגע הזה שבו את מבינה שאת צריכה לריב על ה"לא".
בתור אימא מאוד פתוחה ומפנקת אני אחת שמאוד מתקשה להתמודד עם ה"לא" המפורסם.
אני אומרת הרבה "לא" לממתקים למיניהם כל עוד היא לא אוכלת.
צחצוח שיניים הפך להיות ל"יאללה בואי לצחצח שיניים"
"לא"
"את רוצה מחר מסטיק?"
"כן"
"אז קדימה לצחצח"
"אבל אימא אני עייפה"
"שי את רק צריכה לעמוד ואני אצחצח לך את לא עושה כלום"
"נו,אימא...."
"קדימה תפתחי פה"
"הנה תראי מה יוצא משם"
"זה אגוזים.."
"יכול להיות,אבל הפעם נראה לי שזה הקיווי שאכלת"
שיטה דווקא לא רעה לעודד צחצוח בניתוח האוכל שיוצא בצחצוח.
"את יודעת כמה חיידקים הצטברו לך בשבועיים האילו שלא צחצחת שיניים?"
(השבועיים היו קשים.שבוע אני הייתי חולה ושבוע היא מיותר להגיד שצחצוח היה הדבר האחרון שהייתי מעוניינת להתעקש עליו)
חומר למחשבה להאימהות שקוראות פה,
איך מתמודדים עם מרדנית,עקשנית,צעקנית ומפונקת שפתאום משתמשת בכוח?
היא לא רק צועקת היא גם מרימה ידיים מידי פעם,הפעם זה כבר מכוון ולא משהו שבא מתוך ייאוש.
בעצם זה כן סוג של ייאוש אבל זה מכוון ולא כי היא לא מצליחה להתבטא במילים,הילדה הזאת יודעת להתבטא שוטף ב-2 שפות כך שהתבטאות היא לא הבעיה כאן.
אז..
איך מתמודדים עם ילד שמתחיל לשלוח ידיים?
להעניש אותה פשוט קורע לי את הלב אבל אולי זאת השיטה היחידה? לא יודעת...
לא רוצה לנקוט בעונשים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
