"את צריכה לקחת אחריות על הבחירות שלך" הוא בא אליי משום מקום.באמצע המקלחת.
"איפה בדיוק אני לא לוקחת אחריות?!" אני מרימה טונים.
"בזה..עשית ילד כשאמרתי שלא עכשיו,בחרת בדרך הזאת ועכשיו תתמודדי עם זה.תפסיקי להתלונן"
"אני מתמודדת עם זה,אתה רואה אותי רצה לבקש משכנתא?"
"לא.."
"בדיוק.אני לא מבקשת כי אני יודעת שאין בשביל מה לבקש"
"את צריכה לקחת אחריות על הבחירות שלך.עשינו ילד ויכול להיות שעכשיו היינו יכולים להיות עם בית" הוא חוזר על עצמו וגם מוסיף
"כן כן...היינו יכולים להיות עם בית וחצי משכנתא משולמת כבר.ממש!" אני מגלגלת עיניים
"לא חצי אבל עם בית כן...את צריכה לקחת אחריות" הוא חוזר שוב (!!)
"נכון,אני לוקחת אחריות על הבחירות שלי ואחת מהן הייתה להתחתן איתך ואם לא היינו מתחתנים יכול להיות שהייתי מתחתנת עם מיליונר ולא איתך"
"נכון"
"אז בדיוק! אני נשארת לא?"
השאלה הזאת נשארה תלויה באוויר....
"תסגור את הדלת,קר לי!!!!!"
"תסגרי את ה...." בטח כולם הבינו למה הוא מתכוון למרות שהוא לא סיים את המשפט.
ברכב חזרה הביתה מהצפון
"את יכולה להגיד לי לאן אנחנו אמורים לנסוע? את יכולה להסביר לי לאן הכביש הזה מוביל?"
"לא יודעת!!! חכה רגע תן לי לבדוק"
"לא,אני אבדוק! כוס אמק הג'י-פי-אס המזדיין הזה לא עובד" מתחיל פרץ של הרבצה לפלאפון שלא אשם בכלום (היינו באיזור הכפרים הערביים ושם אינטרנט אלחוטי לא ניתן למצוא)
"אז תן לי,אני אצליח"
"בואי נראה אותך"
....
"נו,הצלחת?" הוא כבר מצא דרך חלופית מבדיקה בדרך הישנה והטובה אטלס ישראל לכבישים
"שנייה,זה לא מוצא קליטה"
"זה בדיוק מה שאמרתי לך"
"לא נכון,אמרת לי שהוא לא עובד"
"בדיוק,זה מה שנקרא לא עובד.הוא לא מוצא אותנו כי אין לו קליטה"
"אבל אני כן רואה איך לנסוע...שנייה בוא נראה מאיפה ממשיכים מכאן"
....
אחרי כמה דקות של נסיעה
"זוזה איך ממשיכים מכאן" בקול מתחנף וכאילו שלא התווכחנו והרמנו טונים לפני רגע.
אם מישהו היה רואה אותנו מהצד (אחי) היה מבין בוודאות שאילו בעל ואישה.
היה מאוד משעשע בצפון.
על סבא וסבתא שלי אספר כשיהיה לי מצב רוח קודר יותר כי המצב שם על הפנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
