למה העולם הזה,ההורים והסבים שלנו לא מבינים שהעולם מתקדם!

למה כל פרוייקט פינוי בינוי צריך להבעיר אש כאילו והורסים מקומות מקודשים,כולה איזו מכולת (שרוב הסיכויים הבעלים שלה קיבל עליה תמורה גדולה בהרבה ממה שהוא רכש לפני כן) אז למה להתחיל בתגובות כמו "עצוב..." מה עצוב? שרוצים לעשות עתיד טוב יותר ולבנות גורדי שחקים? מה עצוב בדיוק בעובדה שהעולם מתקדם?

איך בכלל דור שלם יכול להתלונן על משהו שעושים בשביל הילדים שלו? קשה להתמודד? גם עם השואה היה קשה להתמודד ואנשים שרדו וחיים עד היום ותאמינו לי ששם היה יותר גרוע מאיזה גורד שחקים או אייפון חדש שצץ.

זה כל כך מתסכל לרצות להתקדם כשבחיים האילו יש את האנשים שיעצרו ויבלמו כי הם לא מוכנים לתת לנו להתקדם.

למה הורה לא משכיל אומר לילד שלו ללמוד ולהתקדם בחיים "כדי שלא יחייה כמוהו" למה אותם ההורים אל יכולים להעביר את המפתח הלאה?

יש לי מכרה,קרובה מאוד דווקא שהבנות שלנו באותו הגיל.

יש להם דירה שהם משכירים בעיר עמידה מאוד והם מרוויחים מזה לא מעט,בעלה מסודר בעבודה ויש לו משכורת מכובדת וגם היא עובדת במקום מכובד והם שוכרים דירה בסך של 6600 לא כולל תשלומים נלווים.

שאלתי אותה למה הם לא קונים (אם היה לי לשלם 6600+ על משכנתא ולחיות כמו שצריך והם חיים טוב מאוד כבר מזמן הייתי קונה) אז היא ענתה לי היא מחפשת באיזור הזה ולא רוצה להתרחק,סבבה מבינה לחלוטין.

לפני כמה ימים בזמן חיפוש דירות לעצמי מצאתי בטעות פרוייקט דירות שנבנה ממש מול הבניין שלהם,העלתי שוב את נושא הקנייה והיא אמרה שטוב לה איפה שהם והיא לא רוצה לעבור.

עכשיו אני תוהה לעצמי,את לא רוצה לעבור.סבבה..

אבל יש לך ילדה שיכולה לקבל תמורה לא קטנה מהדירה הזאת.למה לחיות בכזו אטימות ולשלם משכנתא של מישהו אחר אם את יכולה לשלם משכנתא משלך ובסוף גם לצאת עם דירה בידיים.

היא אישה בת 40,צברית ואני מבינה גם למה היא לא רוצה לקנות.

המנטליות שהכניסו בי ההורים שלי שונה מאוד מהמנטליות שחינכו אותה איתה,אצלי במשפחה אימא שלי נאלצה כל החיים להוכיח את עצמה בשביל להגיע למקום שבו היא נמצאת בו כעת,היא הגיעה גבוה מאוד במקצוע שלה ובזאת אני מורידה בפניה את הכובע (ואני תמיד מכבדת את אימא שלי בתור אישה קרייריסטית ומצליחה בתחום שלה) והיא גם בעלת בית ועוד לא מעט דברים שלה.

היא מצליחה לשלם את הלימודים שלי ולעזור לי גם קצת מהצד,אני תוהה לעצמי אם אצליח לתת לילדים שלי את זה רק בזכותה ואני בטוחה שכן.

בגלל זה הילד השני מחכה לבואו ובגלל זה לא עכשיו,כי אין ממה.

זה לא פשוט,אין לי עזרה כספית,זה שיש לי קורת גג מעל הראש לא הופך את זה ליותר קל.משפחה של 4 נפשות בחדר 12 מ"ר לא יכולים להיות בסדר בלי להשתגע.

וגם בגלל זה הרבה דברים בהמתנה.

אני מסתכלת על אימא שלי ותוהה לעצמי איך? איך היא עשתה את זה אבל אני גם שוכחת שהיא אישה בת 45 והמשכנתא שלה נלקחה לפני 7 שנים ולא 20 כמו שהיא מנסה להגיד לי לעשות.

אני גם מסתכלת עליה ורואה שהיא בת 45 ולכן עוד הרבה שנים לפני ואני יכולה להגיע רחוק עם חלומות,שאיפות וצעד ועוד צעד.לאט לאט.

אני יכולה גם להגיד תודה לבעלי שתומך בי לאורך כל הדרך אם לא הוא כנראה שכבר מזמן הייתי נופלת לבור הזה שאימא שלי חופרת לי באי וודאות מוחלטת ורק מתוך דאגה כנראה.

אבל מה שכן,אני מסתכלת על אימא שלי בת ה-45 ועל המכרה בת ה-40.

לראשונה שני ילדים כאשר הבכורה הינה בת 25 וקטנצ'יק בן 19 אוטוטו והשנייה עם אחת בת 5 אוטוטו...

אני מסתכלת על הראשונה קרייריסטית מצליחה ורצינית בחיים שלה והאחרת מזכירה במשרד של אבא שלה.

אני מסתכלת על הראשונה שנרשמה לתואר שני בגיל 45 בעוד השנייה לא סיימה את התואר הראשון שלה שלא לדבר על תואר שני בכלל.

אני מסתכלת על הראשונה וחושבת שלה עוד כמה שנים יהיה בית ולאחרת בכלל לא אכפת מדברים כאילו,היא זורמת עם החיים.

אז בעוד יש לי כאילו נשים שהן שמיים וארץ,בתור סטודנטית צעירה ובת 25 אני מרגישה מתנשאת מאוד על האישה השנייה.

מאוד,אני מרגישה שהיא נחותה,אני מרגישה ורואה שהיא לא באמת השיגה משהו בחיים שלה.כלום.

אולי גם אני עם התואר הראשון שלי לא אשיג כלום אבל מי יודע? תמיד יש תואר שני ושלישי גם כך ש...

כאשר המכרה אומרת לי שאיך אני מצליחה ועושה את זה אני מסתכלת עליה וחושבת לעצמי "איך לא?" מה אני עוד אמורה לעשות?

להשריץ ילדים או יותר טוב לעבוד כמלצרית כל החיים שלי? אולי במקום זאת אעשה משהו מועיל עם הייסורי מצפון של אימא שלי ואלמד משהו?

מאז שאני זוכרת את עצמי אימא שלי דחפה אותי ללימודים ולא משנה מה,ללמוד ולהצליח.אף פעם לא הייתה אפשרות של לא ללמוד במוסד להשכלה גבוהה,תמיד הייתה ההרגשה הזאת באוויר שכסף בשביל הלימודים שלנו תמיד יהיה ואין דבר כזה לא ללמוד.

אני מצפה לחנך את הילדה שלי לחיים כאילו בלבד,שלמימון לימודים היא לא צריכה לחשוש תמיד יהיה ולא משנה מה!

אז איפה ההיתי? 

העולם מתקדם ואפשר כבר להפסיק לבכות על מה שהיה,לאחל ולעשות כל מה שאפשר בשביל שלילדים שלנו יהיה עתיד טוב יותר.

הם העתיד הטוב יותר.