אז למרות הקושי שבלחיצה האחרונה לקראת סיום התואר מתחילים דיבורים על עתיד טוב יותר.

בזמן האחרון לא באמת יש לי זמן לחשוב על מה יהיה ומתי,אין לי זמן לישון ואני עצבנית וקוטרית.עדיף לא להתקרב אליי.

אבל לפני יומיים,ביום העצמאות עלתה שיחה מהצד שלו לגבי ילד נוסף.

"טוב,עוד שנתיים"

"לא,עוד שנה.שנה! הבטחת!!"

"אם עוד שנה אז זה אומר שצריך להתחיל לעבוד כבר עכשיו והחלטנו שאחרי התואר.אז ביחד עם העבודה שלאחר התואר והנשיאה זה שנתיים"

"אה,נכון! אז שנתיים..

אני שמחה שאנחנו באותו הראש בעניין הזה.עשית אותי מאושרת.טוב לי."

בתקופה הנוראית הזו,שאין זמן לנשום בה אני מקבלת אנרגיות חיוביות ממנו.

הוא יודע מה להגיד ומתי..

זה נפלא