המערכת יחסים רוגע-סערה עם החמים שלי היא סיפור ידוע מראש.
בחדר שלנו (!!) ישנו חבל שקצהו האחד קשור לוו והאחר קשור לידית הדלת לחדר,שי-לי "מתעמלת" עליו המון ומאוד אוהבת אותו (רעיון שלה היה לתלות אותו).
שי-לי ואני במטבח חותכות לה תפוח,היא מסתכלת לכניסה של המטבח וזורקת משום מקום "למה הורדת את זה?" אני מסתכלת עליה ושואלת אותה מה קרה אל מי היא מדברת,היא מסתכלת עליי ואומרת לי "סבא הוריד לי את החבל" אני מסתובבת כמו לביאה אל כיוון הטרף שלה ורואה אותו אוחז חבל ירוק.
אני פוקחת עיניים לרווחה ונכנסת להלם של פחות מחצי שנייה אולי ומתחילה לתקוף אותה.
"למה נגעת בזה?"
"למה הורדת את זה?"
"כי זה מסוכן.." (שתבינו החבל הזה תלוי שם כמעט שנה!!!) הוא מסתכל עליי כמו על מישהי שנפלה מהירח ואיך אני מכלל מעיזה לפנות אליו ככה.
זה חמי נכון אבל כל דבר שקשור בבת שלי ולעינייני החדר שלנו (!!) לא עיניינו של אף אחד!
הוא פלש לטריטוריה שלנו!! הוא פלש לפרטיות שלנו
"למה לא התייעצת איתנו???"
הוא ממלמל משהו שאני לא באמת שומעת ואני שוב שואלת אותו "למה לא התייעצת או שאלת אותנו???"
"אני לא צריך להתייעץ איתכם! אם הילד דוחף מזלג לשקע אני לא אשאל אתכם אם לקחת את המזלג או לא" הוא זורק לי השוואה שבכלל לא קשורה לנושא.
"אילו שני נושאים שונים"
אני מאבדת שליטה על עצמי ורק חושבת לעצמי 'בעלי תבוא כבר.מהר!' לקח לו זמן להתערב אבל הוא מגיע.
אני מחליטה להסתובב ולחזור לתפוח של שי-לי,מתנתקת מהסיטואציה הזאת לחלוטין,בזמן המשך החיתוך אני מבחינה כי ידיי רועדות ואני לא שולטת בהן.
אני מרגיעה את עצמי אבל לשווא.
אני נמצאת בין הירגעות להלם ולא מצליחה ליישם אף אחד מהדברים,לחזור לעצמי ולהתעשת!
אני מרגישה פגועה,אני מרגישה חשופה ויותר מכל לרגע הרגשתי שהמצב יצא משליטתי,שהיגענו למצב שחמי עושה מה שבראש שלו בחדר הזה.
אולי עכשיו אני מבינה שזה לא באמת החדר שלנו,זאת לא באמת הפרטיות שלנו וזה לא באמת שלנו.
הוא נמצא בכל מקום ואם הוא כבר הגיע לחדר הדבר הבא שיהיה זה כנראה גם המיטה שלנו..
עד ששי-לי הלכה לישון הרגשתי רעידות לא רצוניות של הגוף שלי,הרגשתי את עצביי מפעפעים בגופי,הרגשתי את מוחי מנסה לנתח את התמונה שקרתה.
אני אומרת לבעלי שהחבל הזה חוזר למקומו ולא משנה מה!
השיחה שפירטתי לגביה אינה במלואה אלא מה שאני זוכרת,לאט לאט אני מתחילה להיזכר בעוד משפטים אבל הם לא החשובים.
אני יודעת שבעלי התפרץ למטבח,חטף את החבל מידיו של חמי ואמר לו שלא ייגע בדברים שלנו יותר.
אני בטוחה שהיה שם עוד משהו אבל אני פשוט התנתקתי.
מאוחר יותר בלילה שאלתי אותו מה היה בשיחה והוא שאל אותי "לא ההית שם? לא שמעת?" ופתאום הבנתי שבאמת התנתקתי והצלחתי להתנתק כמו שרציתי.
"ההיתי,אבל רחוקה.לא שמעתי"
"ההית ממש שם...אני לא רוצה לדבר על זה"
פלשו לי לטריטוריה ואני מרגישה נבגדת.
הוא זרק הערות כמו "אתם הורים,יש לכם אחריות על הילד שלכם.עד שלא ייקרה משהו אתם לא תבינו שזה מסוכן"
רציתי לשאול אותו איפה הוא היה לפני כמה חודשים כשרק התקנו את זה אבל הבנתי שאין טעם להתווכח עם בן אדם כזה.
אין טעם להסביר לו שום דבר ובכלל לא רוצה...ההיתי מאוד מופתעת מעצמי בכל הסיטואציה הזאת כי בדרך כלל אני מבליגה וסותמת את הפה.
אבל עכשיו,כששי-לי גדולה ומבינה אני יכולה וחייבת להיות חזקה והמגן האנושי שלה,היא לא תהסס לפנות אליי בכל הקשור לסבים וסבתות שלה.
היא תספר לי הכל ואני אגיב בהתאם!!
זה התירוץ שלי להיות אני שוב..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
