כמה פוסטים בשנים האילו כתבתי שמגיע להם להגיע למומלצים אבל התפספסו בין הפוסטים הדפוקים האחרים אני יכולה לספור על כמה וכמה אצבעות.

אבל זאת לא באמת הנקודה.

אני גם לא אוהבת לדבר על הפוסטי מחץ שלי,אני לא אוהבת לחזור אחורה יותר מידי ולהיזכר במה שנכתב בלהט הרגע.כי זה נכתב בלהט הרגע ולחשוב עליו פעמיים-שלושה ממש לא כלול ב"להט הרגע" האישי שלי.

אבל כשפוסט של שתיים וחצי שורות מגיע למומלצים ועוד על אנשים שלא יודעים על מה הם מדברים זה מכאיב יותר מאשר מכעיס או גורם לקנאה מסויימת או מה שזה לא יהיה.

אך גם על זה לא באתי לדבר היום.

אלא סתם על..לא יודעת.כלום.

לפרוק משהו ממשהו.

היה לי שבוע קליל ונחמד,קיבלתי דחייה על אישור שרציתי לקבל וזה חבל לי מאוד.

אבל בעוד הדחייה כל כך טרייה קיבלתי גם אישור על כך שעבודה שכתבתי התקבלה והיא כרגע בבדיקה.אני מקווה שגם הציון שלה יהיה מצויין.

אצטרך לבקש מהמנחה של אחד הקורסים שלי להזין לי ציון 0 על אחת העבודות כי לא היה לי כוח להשקיע יותר מידי בזה.

יש עבודות יותר חשובות מזו.

אני חייבת להגיש עבודה עד מחר בבוקר וגם היא באיחור,אני כל כך מקווה שהוא יקבל אותה.

אני מאוד מקווה שאני אעמוד בדד-ליין שהעמדתי לעצמי ואסיים את התואר בשנה הבאה,כרגע האו"פ רק שמה לי מקלות בגלגלים וזה מתסכל.

אני חייבת להוכיח את עצמי כדי שיתנו לי ללמוד 4 קורסים בכל אחד מהסמסטרים של שנה הבאה.

זה חיוני מאוד לסיום התואר ולהקבלה בית ספר לאחיות!

וזהו,סך הכל עמוס למרות שאין עבודה.

מי אמר שצריך לעבוד בשביל שיהיה עמוס בחיים?

ויש לי רק אחת מה יהיה כשיהיו לי שניים?!

יהיה טוב לא?