שמתם לב שחזרתי לכתוב יותר?

נראה שבחודשיים הקודמים הרגשתי ממש טוב עם המצב שלי יותר עם המצב הלימודי מאשר הזוגיות והאימהות.

הזוגיות והאימהות תמיד יהיו בעדיפות ראשונה ותמיד ישפיעו על המערכת ההורמונלית שלי אבל הלימודים לא תמיד משפיעים לרעה אלא הם פשוט חלק בלתי נפרד מחיי.

כבר כתבתי שככל שמתקרב הסוף כך אני מרגישה יותר לחוצה,אני מפחדת יותר מהעובדה שלא אדע מה לעשות לעצמי כאשר לא יהיו הלילות השקטים מאשר מה מחכה לי בחוץ.

איפה אהיה לאחר סיום הלימודים ועם תואר ראשון B.Sc במדעי החיים,מה אעשה אז ללא הלימודים שבמשך 5 שנים היו חלק משמעותי ומלחיץ מאוד בחיים שלי.

פתאום לא ממש בא לי לסיים ואף בא לי לפרוש באמצע.כן,זאת לא גאווה כזאת גדולה לפרוש 2 סמסטרים לפני הסוף אבל בכל זאת.

הפחד שאולי אכשל בקורס כלשהו? הפחד שאולי לא יילך לי טוב ואצטרך לחזור עליו? מה אעשה אז? עוד סמסטר? עוד שנה? מה מה מה מה?

המחשבות הורגות אותי.

לפני כמה ימים היה לי סיפור לא נעים אחד ממרכזי קורס שלמדתי בסמסטר האחרון.

לא הגשתי שתי מטלות חובה וביקשתי ממנו להזין לי ציון 0 הוא סירב בתוקף ואני בדיוק כמוהו התעקשתי בתוקף!

בסוף יצא שאני חוצפנית וחסרת זכויות.

מרגישה מאוד רע לגבי הטונים של הדיבור,מרגישה מאוד רע לגבי התחנונים שלי כלפי אותו המרכז.בחיים לא התחננתי כל כך כמו שהתחננתי בפני חסר הלב הזה.

היה לי מאוד קשה להתמודד עם המצב ועד עכשיו שכבר עבר כמעט שבוע אני לא מצליחה להתאושש.

מאוד קשה לי עם זה שלא נותנים לי לסיים בשקט,התואר הזה נמשך 5 שנים ואני מרגישה שיצא לי המיץ מכל מקום אפשרי.

לא בא לי ללמוד שם יותר,לא בא לי לחזור לשם יותר ובכלל לא בא לי להמשיך עם זה.

אני לא רוצה לבכות,ממש לא בא לי לבכות אני פשוט מרגישה אבן ממש כבדה על הלב.

ענן גדול ושחור מעופף מעל ראשי כאילו ומישהו מלמעלה צוחק עליי.

זה כל כך מתסכל וקשה.

אם מישהו מתכנן לעשות תואר באו"פ שפשוט יוותר מלכתחילה או לחלופין שפשוט לא ילך לעשות תואר במדעי החיים באו"פ.זה באמת קשה.