אני בכוונה כותבת פערי מידע ולא בורות מכיוון שאנשים לא באמת בקיעים בכל הקשור לדבר.

החיסונית.

מבצע החיסונים נמשך גם בימים אילו,שי-לי חוסנה לפני שבוע כמעט וכנראה שכבר עכשיו הגוף שלה מגיב לנגיף המוחלש שהוחדר אליה.

אני לא שופטת הורים שמחסנים ואני לא שופטת הורים שלא מחסנים למען האמת אני כל כך תומכת בשתי הגישות שגם כשמדברים על זה אני לא מעודדת לא לכאן ולא לכאן אני רק מנסה לפשט את אותם המונחים הרפואיים/ביולוגיים שכולנו שמענו/קראנו עליהם בחדשות.

נכון,זהו נגיף חי אבל אחרי שהוא חי הוא גם מוחלש.

ברפואה קיימים מספר חיסונים פעילים.

חיסון פעיל זהו חיסון שהתרכיב החיסוני שלו מורכב מחלקיקים/תאים שלמים/חומר תורשתי שלם ומרכיבים שונים היכולים לעורר תגובת חיסון שהתוצאה שלה בעצם היא זיכרון חיסוני.

משמעותו של זיכרון חיסוני היא פשוטה,זיכרון חיסוני נועד לכך שבמידה ואנחנו "נתקלים" (כלומר תאים מסויימים "מפקדים" הנועדו להגן על הגוף שלנו מפני גורמים זרים שרוצים להזיק לנו-למי שרוצה להיכנס יותר לעומק אילו הם תאי דם לבנים הנקראים גם לימפוציטים B) בגורם הזר הזה שוב במהלך חיינו התגובה החיסונית של הגוף שלנו תהיה מהירה ויעילה יותר.

היעילות והמהירות של התגובה מתבטאות בכך שישוכפלו מהר יותר חלבונים "חיילים" המיועדים בעצם לתקיפת אותו הגורם זר.

לשם ההשוואה,כאשר המפקד (לכל גורם זר ישנו "מפקד" אחד שמתמודד איתו כלומר,תא B אחד הספציפי לאותו הגורם הזר) פוגש לראשונה את הגורם הזר לוקח לתגובה החיסונית כמה ימים עד שהיא מגיעה לשיאה ומצליחה באמת לייצר כמות מספקת של "חיילים" לשם התגברות על הגורם הזר.

כאשר אותו "המפקד" פוגש בפעם השנייה את אותו הגורם הזר קיימים אצלו במחסן "ראשי צוות" (שגם הם תאי B הנקראים תאי זיכרון B) המוכנים מראש לאותו הגורם זר והם בעצם מתחילים להשתכפל וליצור "חיילים" מהר יותר וביעילות.

במקרה של הפגישה השנייה התגובה יכולה להערך כמה עד 24 שעות עד שה"ראשי צוותים" מצליחים לייצר מספיק "חיילים" להתגברות על הגורם הזר.

חיסון סביל זהו תרכיב המורכב מאותם החיילים מהפסקה הקודמת שיוצרו בבעל חיים אחר שהוא אינו אדם.

משמע,לקחו סוס והזריקו לו את העלן של חיידק הטטנוס ואותו הסוס יצר "חיידקים" כנגד החיידק הזה ואת ה"חיילים" האילו מזריקים לאנשים הזקוקים לטיפול מהיר ויעיל כאשר הזמן הוא הגורם המשפיע ביותר (ובחיסונים פעילים הזמן הוא הגורם המעכב)

לדוגמה,אדם נפצע מחלודה והובהל לבית חולים.

השאלה הראשונה שנשאלת היא האם אותו האדם מחוסן מפני חיידק הטטנוס או יותר נכון מפני הרעלן של חיידק הטטנוס שהוא בעצם זה הגורם לתגובה הקשה שאנחנו רואים במקרים מאוד נדירים.

(כנראה שחיידקי הטטנוס אוהבים מאוד חלודה כלומר איזורים לחים המיועדים לחימצון תמידי.)

במידה ואותו האדם עונה בשלילה ניתן לו אותו החיסון הסביל למרות שישנו גם חיסון פעיל (זהו אותו החיסון שאנחנו מקבלים מגיל שנה) למה?

כי חיסון סביל מורכב מחיילים שגודלו למען מטרה זו,להתמודד עם גורם זר במהירות ובמיידיות.

במידה ואותו האדם היה עונה בחיוב הגוף שלו שכבר פגש בגורם הזר בתקופת כיתה ב' או ח' ואפילו גם לפני צבא היה מגיב ביעילות ומהירות ללא עזרה של "חיילים" מבעל חיים אחר.

ההבדל בין שני סוגי החיסונים הוא שהראשון יוצר זיכרון חיסוני ואילו השני לא (כי החיילים מפורקים לאחר מכן כי גם הם נחשבים לגורם זר בפני הגוף שאליו החדירו אותם)

חיסון פעיל מחולק לכמה דרגות קושי כאשר הקשה מכולן זהו החיסון המוחלש.

כאשר אנשים שומעים את המילה "חי" הם מקבלים קונוטציה של מסוכן ואיך אפשר להחדיר לילדים שלנו את זה וכו' וכו' וכ'..

נכון,צריך להיכנס לפאניקה ואם לא ההיתם נכנסים לפאניקה כנראה שמשהו לא בסדר אצלכם בראש.

אבל יש הסבר אחד למילה "חי" בהקשר של חיסונים ומדע,חי זה אומר גוסס.

מותר לרגע לשים את הרגשות הסובייקטיבים שלנו בצד ולהתסכל על התמונה מנקודת מבט אובייקטיבית,זה אפשרי (עובדה אני כאימא מאוד סקפטית בנושאים האילו הצלחתי לעשות את זה) להבין לרגע מה המטרה של החיסון.

כאשר אנחנו יודעים שאותו גורם המחלה יכול לגרום להרבה תוצאות לוואי (שאחת מהן היא שיתוק) אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב מהו המחיר שאנחנו משלמים כרגע לעומת המחיר שאנחנו נשלם עוד כמה שנים כאשר אותן התוצאות לוואי יחזרו לחיים שלנו.

אנחנו תפקידנו כבני אדם (אובייקטיבים,לחשוב אובייקטיבי) זה להכחיד דברים מסוכנים,להיפטר מאוד ולגרום בכל מחיר שלא יחזרו.

אחד מהדברים המסוכנים הם אותם החיידקים/נגיפים שיכולים להזיק לילדים שלנו,לנו ולאחר מכן לשאר האוכלוסייה.

כאשר ההורה אומר "מנה לי יתרון אחד" (וזה קרה לי בוויכוח שהלב פשוט נקרע לי לשני חלקים ההיתי חצויה לחלוטין) אין יתרונות.

איך יכול להיות יתרון בפני איום כזה ממשי,למה לפני איומי גרעין אנחנו מצטיידים בערכות מגן בדיוק מאותה הסיבה,כרגע יש עלינו איום נגיפי שאנחנו לא רואים ולא באמת מכירים את העובדות מאחורי אותו האיום אבל להיות סקפטים כשזה קשור בחיי אדם לא ההיתי מעיזה בחיים.

אני לא מוכנה לקחת אחריות על אנשים אחרים!

ובכלל,איך יכול להיות יתרון כשאנחנו יודעים שבדרך זו או אחרת אנחנו מכניסים זבל לגוף הקטן הזה שקוראים לו הילדים שלנו?

איזה יתרון כבר יכול להיות כשאנחנו הופכים את הילדים שלנו לפגיעים/רגישים וחולים למספר שעות/ימים ושבועות?

יתרון? אין דבר כזה.

בתגובה לכל אותם הסקפטים (שבטוח אבל בטוח 90% מהם בצעו את החיסונים החדשים רוטה/פרברנר/אבעבועות רוח) אני רוצה להגיד לכם,תסמכו על האיסנטינקטים שלכם אבל גם תסמכו על הרופאים.

ככשי-לי נולדה על החיסונים החדשים שמעתי בטיפת חלב בלבד,לא הייתה פאניקה סביב זה ואף אחד לא עשה רעש אולי זאת הסיבה שכולם רצו לעשות את החיסונים הכל מסוכנים האילו?

אולי כשאין איום ממשי על החיים של הילדים שלנו אנשים רצים לעשות חיסונים,דוחפים לילדים שלנו מחלות וכו'...

כן,כל אחד מאותם החיידקים שהחדירו לילדים שלנו לגוף באמת יוצר זיכרון חיסוני (אם זה חיידק מוחלש או מרכיב של החיידק המעורר את אותה התגובה החיסונית וביחד איתה את הזיכרון החיסוני) אבל לא ראיתי שמישהו עוצר וחושב מה יותר מסוכן ומה היתרון בחיסונים האילו.

כי אם מישהו היה עוצר וחושב על זה הוא בסופו של דבר היה מגיע לתשובה אחת "אין יתרון".

באמת אין יתרון בלעשות ולהזריק לילדים שלנו חומרים שהם הרבה יותר ממרכיבי חיידק ושרוב הסיכויים שאותם החומרים הרעילים מסוכנים יותר מהגורם הזר.

אני באמת חושבת ששני הצדדים צודקים,אין כאן מישהו שטועה.

אבל אני גם חושבת שאם עשיתם חיסונים שאין לגביהם מחקרים מהימנים מספיק המוכיחים כי החיסון מביא יותר תועלת מסיכון (ולא רק תעשייה המגלגלת כסף על חשבונכם) אתם יכולים לעשות את חיסון הפוליו שאני יכולה להבטיח לכולכם שיש יותר מחקרים לגבי תוצרי הלוואי שלו והתועלת לעומת הסיכון.

כשאנחנו מחסנים אנחנו גם מסכנים,תמיד ולא רק בשבועות האחרונים.תמיד.

***יום ראשון בגן עבר בהצלחה!***

כמה עובדות שלא ידעתי על גנים עירוניים:

-מתברר ששי-לי קיבלה יותר ארוך בגן (עד 16:00) כהסדר עם משרד החינוך ולא כאקסטרה.

-מתברר שבכדי להוציא את הילדה שלי מוקדם מהרגיל בכל יום ויום אני צריכה אישור מיוחד של משרד החינוך.

שי-לי כל כך גדולה שהיא אמרה לי "אימא,אני לא בוכה"

שי-לי כל כך גדולה שהיא הלכה לשירותים לבד,שטפה את הידיים לבד טוב טוב.

שי-לי כל כך גדולה שהיא רוצה לחזור לגן מחר ושהיא יודעת שקוראים לגננת ככה וככה.

שי-לי כל כך גדולה שהיא לא רצתה לתת לגננת חיבוק בבוקר אבל שמחה מאוד לתת אותו בצהריים.

שי-לי כל כך גדולה שהיא גדלה לי מכמה שעות שלא ראיתי אותה.

תמשיכי ככה ילדה שלי אני גאה בך כל כך.

ואם מישהו חושב שאני צעירה וטיפשה רק שיסתכל עלייך ויבין שלהיות צעיר וטיפש זאת מחמאה