מהגיגיה של אימא לעתיד #2

טוב אז הריון,התחלתי קודם לדבר על הריון.

אני רוצה ילד וכל כך רוצה ילד שאולי בגלל זה יש לי בחילה.

טוב,אבל אני כל כך עצבנית שלא בא לי לעשות ילד.

לא פה ולא כשאנחנו גרים פה.אין סיכוי.

אני מחכה לשנה הראשונה של לימודי אחיות כי אז הסיכוי שנקבל דירה בבית החולים שאני מתכננת לעבוד בו הם גבוהים מאוד.

כי אנחנו משפחה צעירה עם שני ילדים (בתקווה) והאימא (שזאת אני כמובן) רוצה לעבוד במחלקה שהאחיות בה כל כך נזקקות שגם אם אבקש משכורת של 7 ספרות הם לא יסרבו.טוב,לא בדיוק.

בכל אופן,אני לא מוכנה לגדל ילד שני ושלישי בבית של החמים שלי.

חמי מעצבן אותי כל כך שאני כועסת עליו ולא מוכנה לדבר איתו.

בבית הזה גרות 3 משפחות ולכל אחת מהן דעה משל עצמה רק שחבל שהדעות האילו סובבות סביב הילדה שלי.

אני העיקרי ואני אהיה העיקרי.

תקופת המבחנים.

אם יש כאן אנשים מעל גיל 24 לפחות יודעים מהי תקופת מבחנים.

התקופה הזאת שבה הכל פתאום תופס משמעות אחרת בחיים.

שינה,ניקיון,כביסה,מחשב,מוזיקה,אינטרנט.

הקפה של הלילה הופך להיות ארוך יותר והאוכל שבדרך כלל לא נאכל לאחר השעה 12 בלילה תופס משמעות אחרת.

הוא נאכל ואפילו לאט יותר מהרגיל.

יש לי בחילה,בחילה נוראית.לא,אני לא בהריון.

הייתי רוצה להיות בהריון אבל אני לא (אולי זה הבייקון שאכלתי לפני שעה וחצי? לא יודעת)

אני רוצה להיות בהריון אבל אני עצבנית מידי בשביל להיות בהריון.

טוב זה כבר לא חלק מהגיגיה של סטודנטית.

תקופת מבחנים.

וויפי הי..

הרגע הזה שבו את מבינה שאת צריכה לריב על ה"לא".

בתור אימא מאוד פתוחה ומפנקת אני אחת שמאוד מתקשה להתמודד עם ה"לא" המפורסם.

אני אומרת הרבה "לא" לממתקים למיניהם כל עוד היא לא אוכלת.

צחצוח שיניים הפך להיות ל"יאללה בואי לצחצח שיניים"

"לא"

"את רוצה מחר מסטיק?"

"כן"

"אז קדימה לצחצח"

"אבל אימא אני עייפה"

"שי את רק צריכה לעמוד ואני אצחצח לך את לא עושה כלום"

"נו,אימא...."

"קדימה תפתחי פה"

"הנה תראי מה יוצא משם"

"זה אגוזים.."

"יכול להיות,אבל הפעם נראה לי שזה הקיווי שאכלת"

שיטה דווקא לא רעה לעודד צחצוח בניתוח האוכל שיוצא בצחצוח.

"את יודעת כמה חיידקים הצטברו לך בשבועיים האילו שלא צחצחת שיניים?"

(השבועיים היו קשים.שבוע אני הייתי חולה ושבוע היא מיותר להגיד שצחצוח היה הדבר האחרון שהייתי מעוניינת להתעקש עליו)

חומר למחשבה להאימהות שקוראות פה,

איך מתמודדים עם מרדנית,עקשנית,צעקנית ומפונקת שפתאום משתמשת בכוח?

היא לא רק צועקת היא גם מרימה ידיים מידי פעם,הפעם זה כבר מכוון ולא משהו שבא מתוך ייאוש.

בעצם זה כן סוג של ייאוש אבל זה מכוון ולא כי היא לא מצליחה להתבטא במילים,הילדה הזאת יודעת להתבטא שוטף ב-2 שפות כך שהתבטאות היא לא הבעיה כאן.

אז..

איך מתמודדים עם ילד שמתחיל לשלוח ידיים?

להעניש אותה פשוט קורע לי את הלב אבל אולי זאת השיטה היחידה? לא יודעת...

לא רוצה לנקוט בעונשים.

הרגע הזה שבו הבת שלך מזכירה לך להכין לה בגדים לבוקר.

מרוב תשישות את שוכחת שצריך לדאוג לעוד מישהו והיא מזכירה לך "אימא אל תשכחי תחתונים"

"מתי שכחתי תחתונים? אני לא שוכחת תחתונים"

"את יודעת מה תביאי לי עכשיו תחתונים ואני אלבש אותם כדי שמחר לא תשכחי תחתונים"

"את רוצה ללבוש עכשיו תחתונים?!" (היא בדרך כלל מסרבת כל כך חזק ללבוש תחתונים ללילה)

הנהון.."אבל אימא,מחר אל תביאי לי תחתונים טוב? כי אני עכשיו אלבש"

"תביאי לי תחתונים של 'הלו קיטי'"

"אני אראה אם יש"

"או הנה"

"אימא,תדליקי את האור כדי שאני אראה שאילו תחתונים של 'הלו קיטי'"

"רגע..."

הרגע הזה שבו הילד שלך כבר יותר חכם ומתחכם ממך.

הרגע הזה שבו את מבינה שאת כבר לא בת 15 ושאת אימא ועוד איזו אימא.

הרגע הזה שבו אחרי מקלחת היא שמה את ידה מולך כך שכף ידה החיצונית כלפייך.

את לא מבינה מה היא רוצה אז היא מסבירה לך

"אימא תשימי ככה"

את שמה הפוך

"לא,אימא כמוני ככה.על שלי"

"ככה?"

"כן!"

"ועכשיו..אחת,שתיים הולכים לקנות פקק"

(אבא שלה ואני דיברנו על לקנות פקק לביוב שבאמבטיה ולמה קניתי רק אחד חדש ולא שניים)

"אימא למה באמת לא קנית עוד אחד?"

טוב...כאן הרגשתי שזה יותר מידי שניים נגד אחת זה לא כוחות.