לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אני מיוחדת בעיניי קמצוץ של אנשים: הבת שלי ובעלי. והבלוג הזה מדבר על איך הם רואים אותי ואיך אני רואה את עצמי

כינוי:  אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.

בת: 38

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2012

"ואיי..."


לפעמים אני מרגישה כל כך פתטית.

אני לא באמת שמה לב כמה פעמים אני סובלת מפתטיות או סתם תסכול וייאוש מהחיים האילו.

לפני כמה ימים שאלתי את בעלי האם אנחנו תקועים עם החיים שלנו ולמה אני מרגישה כל כך תקועה.

באותו היום ראיתי מה קורה בחשבון הבנק שלנו ונחרדתי,העובדה שאני לא עובדת מראה את אותותיה אבל זה בגלל בזבזנות יתרה כי חשבתי שאני כן אתחיל לעבוד בחודש הקרוב אבל זה פשוט לא קורה והחשבון מראה את זה טוב מאוד.

הוא ענה לי שאנחנו לא תקועים,שנינו לומדים.

אז אמרתי לו מה עם חיים אחרים,דירה משלנו (אפילו אם להשכרה),מה עם סיום הלימודים שלי שפשוט נמשכים נצח?

הוא ענה שלנו יש ילדה.המשפט הזה אומר הרבה אבל לאחרים שמסתכלים עלינו לא ממש..

אז אני עונה שאם היא לא הייתה כנראה שהיינו ממשיכים לגור עם אימא שלי אז הוא אמר שהוא לא היה מסוגל לסבול את אימא שלי עוד הרבה זמן (היא הייתה סוג של קשה) ושבסופו של דבר,אחרי שהיה עובד שעות נוספות היינו עוברים לגור בדירה אחרת.

"כן וגם אני הייתי עובדת."

"נכון.גם את"

"אבל בכל זאת לא היה לנו כל כך הרבה כסף"

"כן.אבל כל ההוצאות שיכולנו להוציא על דירה הולכות על שי-לי וזה המון" (אני בהחלט לא חוסכת ממנה כלום)

"טוב..."

אז אולי אנחנו לא באמת כאילו תקועים כמו שאני מסתכלת על זה.אולי זה דיכאון שכזה.

יצאתי מזה איכשהו והיום הוא חזר עצבני מהלימודים והתחיל להעביר ביקורת על כל דבר,התחממתי כל כך והתחלתי לצעוק עליו.כל כך רתחתי.

לא הצלחתי להירגע מרוב תסכול ויאוש.הוא נפל עליי בשבוע לא טוב בכלל (אני גם לפני נראה שהוא מריח את זה מקילומטרים את הימים שלפני).

הוא ניסה להרגיע אותי ולהגיד לי להירגע אבל אני פשוט השתגעתי ולא הצלחתי.נמאס לי!

הוא פשוט שבר את האופטימיות היחידה שנשארה בי.

לא מספיק שאני נוזפת בעצמי שאני לא מצליחה להעמיד אותנו על הרגליים או לפחות לעזור,לא מספיק שאני מלקה את עצמי בימים כאילו שעשיתי לנו חיים קשים,לא מספיק שאני כועסת על עצמי שהרשתי להעצמי להתפזר כל כך.הוא בא ומוסיף על זה.

היום כעסתי עליו וכעסתי עליי בגלל זה ההתפרצות שלי.כל כך כעסתי!!!

הייתי כמו שור שאם רק יראו לו משהו אדום הוא יתנפל בלי חרטות.לא ראיתי בעיניים.

בדרך כלל לא כדאי להתעסק איתי כשאני כל כך כועסת.

 

אני מקווה שהקיטור הזה ישחרר אותי.

זמן קצר אחרי הצרחות שלי הוא ניסה להרגיע אבל קשה להרגיע שור זועם.

הוא בטח חשב שהוא יבוא,יצעק קצת ואני אציית.חבל לו על הזמן.

הוא כמו כל גבר טיפוסי לא יודע לקרוא סימנים,הוא לא שם לב למצב רוח שלי כל השבוע (אין פלא לא ראינו אחת את השנייה בכלל) והוא פשוט לא ידע שאני אצא עליו ככה.

אמרתי לו שאם הוא בא במצב רוח קרבי שלא יתחיל איתי עכשיו אז הוא המשיך וכנראה שלא היה צריך.

אני שלחתי רמזים הוא היה צריך להקשיב ולא למשוך את זה.

מגיע לו!

 

טוב,לילה אחד בלי להתקרב אליו יעשה את שלו.

נמאס לי מהתיסכולים שלו,שלי וממה שעובר עלינו.זוועה!

 

עריכה 00:22 1/12/12:

מהגיגיה של אימא: 

זה כשאת נמצאת בחדר אחר בבית,עם אזניות ובאינסטינקט חייתי קמה מהכיסא ושמה לב לתזוזות בלתי פוסקות של הילדה.
את מעירה אותה ולוקחת אותה לעשות פיפי,היא לא קראה לך אלא ידעת שמציק לה משהו.למה?
כי את אימא שלה (רגעים קטנים שמזכירים לי שאני אימא גם בלילה)

 

נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 30/11/2012 23:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חבר יקר,חבר מהעבר


מידי פעם אני עוד נזכרת,שבבים של זיכרון ישן חמוץ-מתוק.

עוד אז.כמה זמן אנחנו מכירים? כיתה ד' לא? הרבה זמן...

בהתחלה היינו סתם חברים לכיתה,האימהות שלנו היו חברות טובות עוד מהלימודי אחיות ואתה אפילו זוכר שהיינו אצלכם פעם אבל אני לא זוכרת דבר מאז

עוד לפני כיתה ד'.

אני לא באמת זוכרת את כיתה ד' למען האמת אבל אני לא דוגמה.

גדלנו ביחד,בעצם כאשר התפצלנו לתיכונים ואתה הלכת לבית ספר צבאי באחד מימי הגדנ"א שלכם בכיתה ט' התקשרת סתם לדבר.על הא ודא.

התגובה הראשונה הייתה למה פתאום התקשרת אליי,התגובה השנייה הייתה שיחה ארוכה שבה נאלצת ללכת.

אני חושבת שבאותו הערב פגשת אותה,את אותה אחת שממררת לך את החיים עד היום (אני לא חושבת שאתה אי פעם תוכל להתגבר עליה למרות שאתה אומר שזה נגמר.סופית נגמר.אני אמנם צוחקת עלייך ואומרת לך שזה לא אבל אני מבינה יותר מכולם גם בלי שתגיד לי שאתה רוצה שזה ייגמר ושאפילו לך כבר יצא המיץ מכל הסיפור) אבל מי באמת זוכר אותה בימים שבו פתאום שב אליי זיכרון רחוק מהעבר.

זיכרון שבו זה רק אתה ואני מדברים ושותקים ביחד כאילו לא צריכים אף אחד.

אני זוכרת שמאותה כיתה ט' היינו בלתי נפרדים,כאחד,אוהבים אפלטונים שלא נמשכים אחד לשנייה אבל בהחלט אוהבים כל כך שלא באמת חשבתי שאי פעם נגיע למצב שבו אני יושבת היום וכותבת לך מכתבים אבל אתה לעולם לא תקרא אותם כי אני כבר לא אותו הבן אדם ואתה בהחלט לא אותו הבן אדם.

השתנת ונהיית גבר,זה כבר לא המכתב הראשון שבו אני כותבת אלייך,שבו אני שופכת את הלב שלי עלייך ושבו אני בוכה דמעות של אובדן וכאב לב.

מרוב שאני עסוקה ביום יום שלא לחשוב על זה ויש לי מיליון ושניים דברים על הראש אני לא חושבת על זה שאיבדתי.איבדתי חלק מאוד חשוב מהלב שלי.

חלק שהתמלא אבל לא עד סופו.

כשהודעתי לך שהוא ואני ביחד אני לא יודעת עד כמה באמת שמחת כי בכל זאת,זה אומר שאתה הולך לאבד אותי.אחי גם איבד אותי אבל הוא זה משהו אחר.

אחרי שסיפרתי לך שאנחנו רוצים ילד כל כך כעסת שנראה וזה היה הקש ששבר את גב הגמל,נראה לי שזה מה שבאמת גרם לך להתרחק ממני סופית כי לא יכלת לסבול איך אני הורסת לעצמי את החיים.

אולי עכשיו כבר מאוחר להגיד את זה אבל אני מתגעגעת.לא תמיד אבל עדיין מתגעגעת.

אולי עכשיו כבר מאוחר לתקן את מה שקרה אבל אין לי את האומץ להרים אלייך טלפון (פעם לא הייתה לי בעיה לעשות את זה אתה קולט?!) וליפול עלייך.

אני כבר לא יודעת מה קורה איתך,אני כבר לא יודעת מה עובר עלייך ואם פעם ידעתי איפה אתה ומה אתה עושה היום אני פשוט לא יודעת כלום.

 

לפני כמה ימים התקשרו אליי החברה ואמרו שאתה לא בא לאנשהו.אני לא הייתי שם אבל סתם בשביל הקטעים התקשרתי אלייך להגיד לך שתבוא.

אחרי פחות מ-10 דקות אתה מתקשר ושואל איפה אני ומתי אנחנו יוצאים.

אני אומרת לך את האמת שאני לא מתכוונת לבוא נראה לי שנפגעת,שחשבת שאני באמת רוצה לראות אותך (רק חבל שאתה חושב שזה רק באירועים חברתיים הייתי רוצה לראות אותך גם הרבה מעבר אם היה לי את האומץ להרים את השפופרת ולהגיד לך יאללה בוא.לשתות).

 

אויי..חבר יקר רק מעטים יודעים כמה קשה לי לבד.

פעם הייתה שם,פעם הקשבת ואני הקשבתי פעם היינו משהו אחר.

חבל שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה,לא הייתי עושה שום דבר אחרת אבל בהחלט הייתי שומרת עלינו.

על הבועה שלנו.

נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 29/11/2012 04:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנשים שלא יודעים פחד מה הוא הכי מפחידים


אני בדרך כלל לא נוהגת להביע את דעתי אלא רק לזרוק נקודות מידי פעם אבל היום נשברתי.

בעלי חזר לפני קצת יותר משבועיים מאירופה (גרמניה ליתר דיוק) הוא לא הפסיק לתאר לי את הכבישים והתרבות נהיגה (כן תרבות!) שיש שם.

אנשים יודעים את החוקים וגם אם לא יודעים הם מספיק חכמים שלא לסכן את כל הסביבה ונוסעים כמו שצריך.

 

אני לא באמת יודעת איזה אחוז מהאוכלוסיה הישראלית יודע את החוקים הקטנים של הנהיגה אבל כללי בטיחות וחוקים בסיסיים הם משהו שכולם צריכים לדעת.

אנסה לסכם לרגע לפני שאני ממשיכה בפוסט המתלהם שלי כמה נקודות שכל נהג אם הוא אישה,גבר,נכה,דוס ופנסיונר צריכים לדעת:

 

1. קודם כל לפני שנכנסים לרכב שלכם או לא שלכם צריך לכוון מראות ולפעמים (לאילו עם הקצת יותר ניסיון) המראה האמצעית מספיקה.

2. כיוונון הכיסא.לא פחות חשוב! כולם צריכים להרגיש באוטו כאילו זה הבית השני שלהם.

3. חגורת בטיחות!!!! לא פעם ולא פעמיים וגם לא שלוש היא הצילה חיים של מיליונים ברחבי העולם וגם אלפים בארץ.

4. לוודא (ובאמת לוודא) שכולם באוטו חגורים היום הנהג מקבל קנס על נוסע שאינו חגור אצלו ברכב.

5. אורות! במידה ואתם רואים שאפילו טיפה מחשיך הדליקו אורות תעשו טובה ואל תתקמצנו על הליטר דלק הזה ותדליקו אורות.

6. איתותים! דאגו לאותת כשאתם פונים או משתלבים בתנועה זה יכול להיות חיוני מאוד לשאר הנהגים שעל הכביש.

7. נתיב ימני הוא לא ליופי! החוק אומר שנתיב ימני (ואם זה כביש עם יותר משני נתיבים גם האמצעי יכול להיות נתיב נסיעה אבל גם הוא כמו הנתיב השמאלי נועד לעקיפה או לאנשים שלא באמת יודעים את הדרך בן אדם שלא יודע את הדרך לא ירצה להפריע לאילו שעוקפים משמאל וגם לא ירצה להפריע לאילו שנוסעים בנתיב הימני וצריכים לרדת בהמשך ולכן המהירות שלו תהיה בינונית!) נועד לנסיעה ושאר הנתיבים נועדו לעקיפה! השמאלי ואני חוזרת ואומרת לא נועד לנסיעה רגילה!!!! 

8. הקפידו להסתכל במראות כשאתם עוברים בין נתיבים ויותר חשוב כאשר יש יותר משני נתיבים מאוד חשוב להסתכל האם רכב מנתיב שמאלי לא עובר ביחד איתכם לנתיב האמצעי קרה לא מעט בכל מיני סיטואציות.

9. כשאתם יוצאים לעקיפה בדקו שלא בא רכב במהירות הגבוהה משלכם ואם כן המתינו קצת. 5 השניות האילו יכולות להציל חיים.

10. ושוב אני חוזרת! אנשים שלא מכירים כבישים בבקשה אבל מזה בבקשה אל תנסעו בנתיב אמצעי/שמאלי אתם פשוט הורגים את כל הכיף בלנסוע על הכבישים הראשיים והנהדרים של ישראל.

אז אילו רק 10 כללים בסיסיים תחשבו כמה יש שצריך לדעת.הרבה!!! וכולם אבל כולם אחד אחד חשובים!

 

היום בנסיעה קצרה שהייתה אמורה לקחת לי 15 דק' לכל היותר ואם לא הייתי עם כמעט 10 שנים על הכביש כנראה שהייתי מחרבנת במכנסיים מכל השטויות שעשו לקח לי להגיע 10 דקות איחור.

נראה שאנשים לא באמת מבינים שרכב זאת מכונת הריגה,אני כבר לא מדברת על הבני נוער חסרי האחריות שלא באמת מבינים את זה,אני מדברת על נשים וגברים שנוסעים בחוסר אחריות על הכביש ולא מבינים שבזה שהם לא מכירים ולא מודעים לחוקים הבסיסיים של התנועה הם מסכנים את כל הסובבים אותם!

לא,לנסוע בנתיב שמאלי בכביש שהוא 5 נתיבים ולקראת הירידה מהכביש (שני נתיבים מהכביש הראשי מיועדים לירידה מכביש ראשי) למי שקצת מכיר כבישים אני מדברת על צומת גנות הירידה מכביש 4 לכביש 1/גנות/חירייה איך ייתכן שנהג מנתיב ימני על כביש 4 ורוצה לרדת לכביש 1 עובר את כל הנתיבים ב-200 מטר?!?! האם אותו הנהג/ת לא מבינים שיש לא מעט רכבים שהמהירות שלהם היא לא 100/110 אלא היא 120/130?

למה לא להסתכל במראות לפני שעוברים והכי גרוע למה לנסוע בנתיב שמאלי כשאתה לא מכיר את הכביש?! 

על מה ולמה אותו הנהג או הנהגת צריכים להרוס לי את חווית הנסיעה? למה אני צריכה לבלום בלימת חירום כי המפגר/ת האילו החליטו לשים זין על העולם ואימא שלו ולעשות מה שבראש שלהם?! התעצבנתי ורתחתי!

אני בן אדם שאין בו פחד אבל החוסר פחד שלי הוא אחרי כמה שנים ניסיון,אחרי לימוד עצמי שתוך חצי שנייה שאני עוברת בין נתיבים אני רואה את כל הסביבה אני לא מפחדת לנסוע מהר למה? כי אני יודעת שקודם כל אני לא אסכן את עצמי ואחר כך אני לא אסכן את החברים שלי להגה!

אין סיכוי שאני אעשה בלאגן על הכביש!

האם ידעתם שאם אתם נוסעים בנתיב שמאלי אתם לוקחים סיכונים הרבה יותר גדולים מאשר שאתם נוסעים בנתיב ימני? בארץ יש רכבים מכל הסוגים ואתן את זה כדוגמה על בשרי:

לפני כחודש בערך בעלי ואני עשינו תאונה.לא קשה אל תדאגו הכל בסדר!

יום שבת,מוצ"ש נוסעים לכיוון מודיעין על כביש 1,אנשים לא זזים.

נתיב שמאלי (שאמור לפי החוקים וכללים להיות נתיב האצה/עקיפה) נוסע יותר לאט מנתיב ימני ואנשים פשוט נרדמים על הכביש בעוד שאחרים אילו שרוצים להגיע הביתה כבר (לא במקרה שלנו,אנחנו רצינו להגיע לחברים שלנו) מזדחלים אחרי אילו שנרדמים.

אז בעלי,אוטו ספורט,החליט לצאת למלחמת עקיפות אבל המקרה לא צלח כי בנתיב ימני,כביש ראשי מישהו החליט שהוא לבד על הכביש והחליט לעצור.

לדפוק ברקס! (מי לעזאזל דופק ברקס בכביש ראשי? מי???) נמנעה תאונת שרשרת אבל הרכב השלישי (לפנינו) והרביעי (אנחנו) עשו תאונה.

עכשיו הרכב של בעלי מונמך (ספורט גרמני) והרכב השני גבוה (יונדאי) נכנסנו בו והוא עף כמה מטרים קדימה העניין הוא שהרכב שלו עשוי מקרטון בעוד שלנו שלדה גרמנית.

אסכם את התאונה בכמה מילים: אנחנו יצאנו בנזק קטן (הבמפר הקדמי הלך) והוא הושבת.

אז כן,לא תמיד אפשר לדעת איזה רכב נוסע לפנינו ואיזה רכב נוסע מאחורינו.

לא כולם מכירים סוגי רכבים ולא כולם מתעניינים בשלדות אבל מי שאוהב מהירות ואדרנלין לא הייתי ממליצה לו לקנות קוריאני/סיני משהו קריצה.

אבל לא צריך להיות מומחה גדול שמראות לא נמצאות שם ליופי וכשלוקחים החלטה,בזמן שהמוח מורה על הרגל ללחוץ על דוושת הגז העיניים והידיים צריכים לעבוד בתיאום.מה זאת אומרת?

בעוד העיניים מסתכלות ב-3 המראות,היד שולחת אצבע לאיתות והרגל טוב הרגל יודעת טוב מאוד מה לעשות עם עצמה קול

 

אני כמו הרבה אנשים רוצה להנות משלווה ושקט על הכבישים.

לא רוצה להגיע למצבים שאני עוקפת מימין כי הוא ריק ולא רוצה להגיע למצבים שאני נצמדת למישהו מאחורה והוא פשוט מתעלם ממני וממשיך לנסוע בנתיב שמאלי כאילו וזה הכביש של אבא שלו.

אז בואו נתחשב אחד בשני וניתן לכל אחד להנות מהדברים שהוא אוהב (לא סתם צבע ירוק.עמותת אור ירוק עוד לא מתה ואני ממש לא קשורה אליהם)

 

נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 29/11/2012 01:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא מאמינה נמחק לי פוסט מגניב! לעזאזל!!!
נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 28/11/2012 01:31  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. ב-30/11/2012 01:30
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)