אני חושבת שמשהו עובר על בעלי.
הוא שותק יותר מידי בזמן האחרון,חסר חשק,לחוץ,כועס ומוזר כזה.
אני לא רוצה ללחוץ כי אני לא מטיפוסים הלוחצים וכשאני כן מתעניינת הוא אומר לי לא לדבר על זה.בעיקר על הלימודים.
עברו כמה חודשים מהבחינות סמסטר הקודם.אני זוכרת כמה קשה היה לו עם הבחינות והלמידה אז הפעם אני מנסה ללחוץ כמה שפחות אבל בכל זאת רוצה ללחוץ או לפחות לתמוך בו.
אני יודעת שקשה לו,הוא מותש מאוד ואני רואה עד כמה הוא לחוץ וסובל.
מאוד חבל לי עליו אבל כל פעם אני מזכירה לעצמי (יותר מאשר לו) שזה בשבילו יותר מאשר בשבילנו.
כן,זה יעזור לנו כספית כמובן אבל זה יעזור לו להיות מי שהוא רוצה להיות וחולם להיות.אז למה לא?
להגשים חלומות זה הדבר הכי מספק שיש לא? זה מה שבעצם גורם לנו לחשוב על כך שהחיים שלנו לא הלכו לפח ולא שסתם חיינו אותם נכון?
(לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חברה על כך שהעובדה היחידה שכולנו יודעים והיא 100% זה שכולנו נמות בסופו של דבר.זה עצוב אבל זה מה שיש ולכן אנחנו צריכים לעשות הכל בכדי לא להרגיש חיינו לחינם בשביל עצמנו ויותר מכל בשביל ילדינו)
אני מנסה שלא לאכול את עצמי ולחשוב שהוא אולי אוהב אותי פחות בימים אילו ולכן אני שוקעת בתוך הדברים שלי,הלימודים,העבודה הזמנית,הסמינריון וכמובן יותר מכל שי-לי!
אני מנסה להתעלם ממנו ולתת לו ספייס אבל תמיד להישאר מספיק קרובה אם הוא ירצה להתרפק ולפרוק.אני כאן תמיד!
צועקת,כועסת ולפעמים גם מכאיבה כדי שיבין בדרך שהיא לא דרך שאני כאן.אני עוברת על הרבה כללים של בעל פה בין זוגות 
לפני יומיים מכרה מימי התיכון ילדה בן שני.
חברה שביקרה אותה (הרבה יותר קרובה אליה ממני כמובן אני בכלל לא מכירה אותה) אמרה שהתינוק מקסים והבכור מקסים גם הוא.
הקנאה חונקת אותי אבל כמו שאמרתי לה "אני לא רוצה לחשוב עליהם כי גם קנאה רחוקה יכולה לעשות עין הרע" רק בריאות ומזל.
אבל סתם צחקנו על כך ואמרתי שאני מקנאה בהכל מהכל אפילו בדימומים ושהיא מתהלכת כמו ברווזון אבוד בגלל הכאבים חחחחחח...עד כדי כך.
וההנקה? אויי ההנקה!
עברו שנה וחצי וזה סתם נראה רחוק אבל זה לא באמת כזה רחוק.
כולה שנה וחצי אני מרגישה את הציצי שלי כציצי ולא כמוצץ אנושי 24/7 למרות שהרעיון לשדיים גדולים פי שניים קוסם לי (וכנראה שגם לבעלי) 
.
למה להם מותר ולי לא? מה נותן להם את הזכות ולי לא? מה עוצר אותי ואותם לא? מה הם מרגישים שאני לא מרגישה? מה יש להם שלי אין?
כנראה שהרבה מהשאלות האילו יישארו תלויות באוויר כי יש להם הרבה מהדברים שאין לי ולי? יש לי הרבה מהדברים שאין להם.
אני מאחלת לקריירה ובית,בעוד הם מייחלים כנראה לעוד אחד או לפחות לגדל את אילו כמו שצריך.אני לא באמת יודעת.
הכל דברים שאני חושבת ולא דברים שאני יודעת.
אני מנסה פשוט לעודד את עצמי בכך שאני ככה והם ככה אבל אני לא באמת יודעת האם אני יותר חכמה,טובה ושקולה מהם.
אני לא יודעת!
ההיתי רוצה להכיר אותה,אותם ולדעת מה עובר או עבר להם בראש.
המכרה בקושי קיבלה בגרות (אם בכלל) והוא אני לא מכירה אותו אז הוא לא נחשב מבחינתי (מה שבטוח שהוא לא אוליגרך או טחון) בעוד אני עובדת כל כך קשה על תואר שאני בכלל לא אעשה איתו כלום.
עובדת במשך 5 שנים ומרגישה שאני תקועה במקום עם התואר הזה אבל שוכחת שיהיה לי אותו בבוא העת.
בעוד שאני חושבת על הסבה אני שוכחת שתהיה לי עבודה מסודרת והכנסה מצויינת כי כמו בכל דבר אני אהיה טובה גם בזה.גם אם לא אוהב את זה.
אני אלמד לאהוב את זה,בשביל עצמי! אני אלמד לאהוב את מה שאני עוסקת בו גם אם זה בשבילם.
מה המרמור עכשיו הא?
אז היא ילדה ביג פאקינג דיל? אז מה?
יהיה לי משלי אני רק צריכה להפסיק להתעסק בזה ולסיים עם התואר הזה! פשוט ככה! הצבתי מטרה נכון? הבטחתי לבעלי זה לא יעצור בעדי (הילדה) אז למה אני מתנהגת כאילו ואני תקועה עם החיים האילו? כי אני לא מצליחה להרחיב את המשפחה זה מה שנקרא תקועה??? שטויות!
אני לא תקועה,אני אישה חזקה ועם נישואים הכי חזקים שיש!
יש לי בעל תומך,יש לי ילדה,יש לי חמים תומכים ויש לי אימא שעוזרת לי כמה שיכולה (למרות המשבר שהיה) ואני צריכה להודות על כך מה שיש מסביבי כי בלעדיהם באמת שההיתי תקועה! תקועה בחיים של מינוס גדול ושל חוסר חשק לחיים כלשהם ושאיפות!
אז די כבר!!! די!!!
ילדים זה לא הכל בחיים יש הרבה מעבר כמו לתת לילדים חיים נוחים וטובים!
שיהיה לי כסף לשלם על הלימודים שלהם,שיהיה לי כסף לתת להם לטיסה שלאחר התיכון,שיהיה לי כסף לתת להם טיול שלאחר הצבא,שיהיה לי כסף לתת להם חיים טובים!
זה מה שאני צריכה עכשיו,לתת להם חיים! לתת לה חיים!
לתת לה נוחות והרעיף אותה בחיים שלי לא היו! זה כל כך פשוט ולא צריך להיות מסובך!
לעזאזל איתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
