יצא לי כל כך הרבה פעמים לשפוט,לחיות על פי ולהצטדק ש-60 האצבעות שיש לשלושתנו לא יספיקו.
אני ועוד הרבה כמוני חיים על סטיגמה,סטראוטיפ וצדקנות.
בשיחה עם חברה (שיחה מאוד קולחת עד שנהיה לי כל כך חם ונהייתי אדומה שלא כהרגלי בכלל) שינינו נושא אחד אחרי השני בלי לקחת נשימה באמצע.
אנחנו קרובות,אני יכולה לקרוא לנו מאוד קרובות במקומה אני לא יכולה לדבר ולכן אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתה על כמעט הכל.
"למה את חייבת להצטדק תמיד? נראה שאת תמיד חייבת להראות לי את הסיבה לחיים שלך"
"כי את נמצאת שם,את מעלה נקודות חשובות ואיתך אני מרגישה מספיק בסדר בשביל לפרוק את זה"
זאת הייתה ההתחלה ואחר כך זה פשוט זרם וזרם,התלקח והתלקח.
אני בן אדם שיפוטי והדוגמה שהכי בלטה בשיחה היא אחת שחוויתית על בשרי,הריון בגיל צעיר.
בהתחלה היה לי קשה להסביר את עצמי ומדוע הנקודת ההתחלה שלי ברגע ראותי נערה/אישה צעירה בהריון היא "זה היה בטעות" אחר כך התחלתי להסביר את עצמי.
זה עניין של אגו,זה עניין של פיתוח ציפיות וכמובן שזה גם עניין של סטיגמה.
אני מכירה נערות/נשים צעירות בהריון אבל אני לא מכירה כאילו שתכננו אותו מראש וזה לגיטימי,מי בכלל תהיה דפוקה מספיק לתכנן הריון מראש בגיל צעיר.
כנראה שיש כאילו ואני הדוגמה החיה לכך,יש כאילו שעושות את זה לפי הספר.
יוצאות לדייטים,מבססות את המערכת יחסים,מתחילות לקיים יחסים,מתאהבות,עוברות לגור ביחד,מתארסות,מתחתנות ולאחר מכן מביאות ילדים.
אם מישהו חולק על דעתי אני מוכנה לשמוע אותה ואפילו בשמחה (לא דחפתי לעניין כלכלה,לא דחפתי קריירה,לא דחפתי בית חם ולא דחפתי שום קללה הכל טבעי).
כשהחברה שאלה אותי "למה יש סטיגמה" אמרתי לה שקודם כל יותר קל לי להתבוסס במיצים של עצמי במידה ואני טועה וההריון הוא לא היה טעות של קריעה או שיכחה או חוסר ידע (במקרה הגרוע מכולם לדעתי) מאשר לבוא בדרך הקלה "זה היה בטעות" בואו נגיד שביותר מחצי מהמקרים אני צודקת.
ועכשיו אני אשאל,בתור אישה צעירה שהביאה ילדה לעולם לפי כל הכללים,למה אני צריכה להתאכזב בזמן שאני מפתחת כלפיהן ציפיות?
למה אני צריכה לצפות לכך שהן לא עושות לי שם רע?הרי ביותר ממחצית מהמקרים הן כן עשו אז מה הטעם לקוות,לצפות ואז הנפילה חזקה בדיוק כמו הציפייה.
אני בן אדם מאוד גאוותן,בעל אגו ומתנשא.
אני גאה בדרך שעשיתי,בדרך שבחרתי אז מן הסתם שאני ארגיש זלזול כלפי אילו שרומסות את הדרך שלי בכך שהן חסרות אחריות (מה שקורה לאחר שהילד שלהן נולד זה כבר משהו אחר.הן חייבות להשתנות) ולא יודעות להתגונן מפני הזרע המשפריץ לתוכן.סליחה.
אני יכולה לדאוג למעשים שלי אבל לא של בחורות אחרות!
אני יכולה לכתוב פוסט על דרכי מניעה בשביל לעזור לאחרות אבל אני בהחלט לא יכולה לבוא לאחת אחת הביתה ולהושיט להן יד לנרתיק לבדיקת ריריות הרחם.אני עוד לא גניקולוגית.
אבל ברגע שבחורה מחליטה להיכנס עם הבחור שלה או החד פעמי שלה למיטה צריכה לדעת את האפשרויות שעומדות בפניה,כל אחת!
לא הוא,היא!!!
כשנקרע לבעלי שהיה חבר שלי בזמנו וידענו שאנחנו נהיה ביחד עוד מלא זמן ווידאתי שאנחנו טסים באמצע הלילה לקנות פוסטינור.
יש פתגם מדהים "כשיש ספק תעשה ככה שלא יהיה ספק" למקרה חירום.
אז כולה 2 גלולות קטנטנות ששיבשו לנו את מחזור הוסת אבל מה שבטוח זה לא יהיה זוג תאים עם מחצית הגנים שלו ומחצית הגנים שלה המתמזגים ויוצרים שיבוש לכל החיים.
בואו נודה באמת,בן אדם שלא מוכן להיות הורה זה משבש לו את החיים.
בן אדם שבא מרצון להיות הורה זה עושה לו טוב בחיים.
אפשר להכחיש,אפשר לצעוק ואפשר להתרעם יש דברים שצריך להגיד בקול גם אם הם כואבים.
אני גם בסטיגמה מטורפת שנשים לא יודעות לנהוג.
סליחה לכל הנשים הגדולות שבעולם,אתן לא יודעות לנהוג זה הכל!
לא צריך לחשוב על "למה" צריך לחשוב על להשתפר ולשים זין על הגברים!
אתן עושות לי בושות!!!
אז החברה זורקת לי "למה את כזאת סטיגמטית?" מצטערת אבל בתור מישהי שנמצאת הרבה על הכביש וכאשר אני רואה בנסיעה אחת 9 מתוך 10 נשים נוהגות 70 בנתיב שמאלתי וגורמות לפקק או שלא מסתכלות במראה אני מבינה שזאת סטטיסטיקה מספיק מהימנה.
האחת הזו שנסעה כמו שצריך לא הופכת את הסטטיסטיקה,היא זניחה!
זה גם מה שאמרתי לחברה,האחת הזאת היא זניחה ואת עצמך אמרת לי,האחד ההוא הוא זניח.מקובל למרות שמעצבן.
כמובן שהיא ניסתה לצאת מזה ולהגיד לי זה לא אותו הדבר אבל סטטיסטיקה היא סטטיסטיקה.
4 מתוך 5 נשים לא יודעות את חוקי הכביש הבסיסיים "זכות קדימה","עצור","פנייה שמאלה מנתיב שמאלי מסומן בקו עבה",פניית פרסה מנתיב שמאלי הקרוב למדרכה במידה וישנה אפשרות לפרסה","הכניסה אסורה","קו רצוף רוחב שקול לעצור","קו רצוף בכביש בין עירוני פוקד על איזור ללא עקיפה","בכבישים חשוכים הדלקת אורות גבוהים הינה כאשר פנסי הרכב שמקדימה אינם נראים לעין","מהירות מותרת בכביש יכולה להגיע עד 20 קמ"ש יותר מהכתוב בתמרור","דרך ללא מוצא","הכביש לכלי תחבורה דו גלגלי","השתלבות" וכו' וכו' וכו'...
נשים לא מכירות את החוקים הבסיסיים של הכביש למה שהן יכירו את נוכחותן של 3 המראות,יכוונו אותן לפי נוחותן כך שכל אחת מהמראות הצדדיות צריכה להראות את החלק הפנימי של ידית הדלת האחורית,כך שהאמצעית שבתוך הרכב תראה את מה שלא רואים במראות הצדדיות,הכיסא צריך להיות מספיק קרוב אך לא יותר מידי להגה,יש אפשרות לקרב ולהרחיק הגה,להוריד ולהרים הגה,ישנה אפשרות לכוון כיסא מעלה מטה.
בדיקת שמן ומים,ניפוח גלגלים,תדלוק עצמי כי זה מהר יותר.
נשים פשוט לא מודעות לכמות הדאגה שהן צריכות לעשות ברכב,לעצמן וכו'...
ועוד שאולים אותי למה אני כזאת סטיגמטית?
צדקנות.
"למה את תמיד מצטדקת" כי את שם אני עונה.
כי את תמיד מזכירה למרות שאת אומרת שאת גאה,את מעלה נקודות רגישות.
לוקח לי 5 וחצי שנים לסיים תואר.ביג פאקינג דיל.
אבל עדיין אנשים לא מפסיקים לגרום לי להרגיש רע עם ההחלטות שעשיתי בחיים ולכן אני מצטדקת.
בפני הקרובים לי בלבד וממש לא בפני הרחוקים ממני,לא מרגישה צורך להסתכל לכיוון שלהם בכלל.
זה האגו שלי,ההתנשאות שלי,הגאווה שלי והביטחון שלי במה שיש לי,הרשות הזאת לתת לעצמי להיות כלבה לזרים אבל לקרובים אני לא מסוגלת.
זה לא מעייף כי זה חלק ממני.
(ואגב,
ידועות בציבור למיניהן הן גם מוכרזות בבעלות של מישהו הן פשוט שונות ממני בכך שלי יש כתובה ולהן אין.
וזה לא באמת מה שהופך אותן לשונות.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
