רוב הזוגות שהכרתי עד היום ואפילו ההינו (בנפרד או ביחד זה לא משנה) נפרדו.

חלקם נפרדו אחרי חודשים מעטים של נישואים,אחרים נפרדו כשנה לאחר הנישואים ואחרים התארסו ומהר מאוד זה נגמר ביניהם אחרי שהבינו שזה לא בשבילם.

אני מרגישה שאני מזל רע אבל בעצם אני לא קשורה אליהם מספיק בכדי לעשות להם מזל רע.

היום בעלי היה בחתונה של חבר שהוא היה איתו מאז הצבא,עובד איתו באותה החברה וכרגע הם גם חברים לספסל הלימודים.

למרות שהפצרתי על המחסור העצום בכסף שיש לנו כרגע הוא הלך,טוב שהוא הלך כי בעצם התרחשה שם פגישת מחזור שהוא מאוד נהנה ונשאר בחתונה עד חצות למרות יום ארוך מחר שמחכה לו.

הוא פגש את האקסית (שלמדה איתו באותו התיכון וגם שירתה איתו באותו הבסיס ואפילו באותה המחלקה ובאותו הדרג-הרגשתי בזמנו מאוד מאויימת ממנה כי היא הרגשתי שהיא איתו יותר מאשר אני ייאמר לזכותו של בעלי שהוא לא נתן לי אפילו רגע אחד של דאגה),הוא פגש חבר שגם אני מכירה ואנחנו מבלים ביחד,הוא פגש מלא חברים מהצבא ומהתיכון.

הוא עידכן אותי לגבי החברים שהתחתנו והתגרשו ולגבי אילו שהתארסו ונפרדו.

נראה שלחלק מהאנשים חתונה היא באמת שלב מעבר בזוגיות,אנחנו לא ראינו את זה ככה,מבחינתי גם אם לא היה את המכתב הדפוק הזה ההיתי מרגישה נשואה לבן אדם שלצידי ואף מביאה איתו ילד בתור ידועים בציבור המנהלים משק משותף.

כל כמה ימים אני שומעת על סיפור גירושים/פרידה בין שני אנשים שאני מכירה,הכל מתפורר סביבי וזה לא ייאמן איך תופעת הגירושים (ואולי בעצם תופעת החתונה) תפסה תאוצה,זה לא באמת בסדר לפתוח פרק חדש ולסיים אותו בהינף יד או יותר נכון להתעלם מהסימנים ולחשוב שהכל יעבור לאחר החתונה.

אני לא יודעת מה קורה בין אותם הזוגות,אני לא באה לשפוט אלא אני פשוט באה להעביר איזשהו מסר לעצמי,להגיד לעצמי "את בת מזל".

לא רע לי בזוגיות שלי בכלל להיפך כל כך טוב לי שאני אפילו לא יכולה לתאר את זה.

אני נפגעת ואני יכולה להגיד לו במצב הכי רגיש ופגיע שלי שאני פגועה גם אם זה באמצע אירוע וכיף לו,אז הוא יקדיש לי כמה מילים ויגיד שזה לא בכוונה ושהוא לא מתכוון.הכל יפנה אליי כאילו ואני הרעה שהורסת.

אני מרגישה בת מזל שלפעמים אני חושבת שהוא לא רגיש כלפיי בכלל אבל בעצם הוא מאוד מבין אותי ולוקח דברים ללב.

אני יודעת שהוא כל כך אוהב אותי שאפילו בלילות הכי חמים והמזגן לא עובד הוא נדבק אליי,הכרית שלו מעל שלי ותופסת לי יותר ממחצית הספייס שלי ואני בלילות דוחפת אותו עד כדי כאב בכדי שיזוז קצת למרחב שלו,בסופו של דבר המצב חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים.

אני מתלוננת בפניו ומקטרת שהוא משתלט עליי ועל הדברים שלי אבל ברגע שהוא תופס מרחק אני נפגעת והוא לא מבין מה נסגר איתי.

הוא אוהב אותי כל כך שהוא עשה בשבילי ילדה.

הוא אוהב אותי כל כך שבמשך ה-4 שנים האחרונות הוא המפרנס העיקרי כי הוא יודע עד כמה האימהות הזאת חשובה לי ועד כמה חשוב לי לא להיות כמוה.

הוא אוהב אותי כל כך שהוא לא מתעקש על מכירת האוטו השני רק שלשי-לי ולי יהיה יותר נוח להתנייד.

הוא אוהב אותי כל כך שההוצאות שלנו הרבה יותר גדולות מההכנסות כי הוא יודע שאין די לדברים שאני מספקת לשי-לי אבל אני מרסנת את עצמי כי היא גם ככה לא משתמשת בהכל.

הוא כל כך אוהב אותי שאין לו צורך להסתכל מה יש לאחרים.

שיחה מהחתונה:

"ואייי...יש פה אנשים שלא ראיתי שנים"

"כמו מי?"

"אנשים מהתיכון...מהצבא"

"והאקסית שלך???"

"גם" (בשיא האדישות כאילו והוא לא יודע שזה יציק לי איפשהו בלב)

"ואייי ההית צריך להסתפר אתה בטח נראה זוועה"

....

"אם אני נראה זוועה אז אין לך מה לדאוג שאני אתפוס לי פה איזה צעירה"

"אני גם ככה לא דואגת...

אף אחד מהצעירות האילו וגם הזקנות לא מגיעה לקרסוליים שלי.

תתפוס,אני אולי אבכה חודש ואפילו גם אם שנה אבל רק אתה תפסיד מזה"

....

"חחחחחח סתם צוחק"

אני באמת מרגישה בת מזל מהבחינה הזוגית.

אני מרוצה כשטוב לו אבל כשלא טוב לו המצב הופך לבלתי נסבל אז עושים משהו עם זה ואיכשהו עוברים גם את זה.

עברנו 3 שנים בלי בעיות,עברנו 7 שנים בלי בעיות ונעבור גם את ה-10 שנים בלי בעיות!

רק שיפסיקו כולם להיפרד סביבנו זה פשוט מרגיש נורא!

שמתם לב שחזרתי לכתוב יותר?

נראה שבחודשיים הקודמים הרגשתי ממש טוב עם המצב שלי יותר עם המצב הלימודי מאשר הזוגיות והאימהות.

הזוגיות והאימהות תמיד יהיו בעדיפות ראשונה ותמיד ישפיעו על המערכת ההורמונלית שלי אבל הלימודים לא תמיד משפיעים לרעה אלא הם פשוט חלק בלתי נפרד מחיי.

כבר כתבתי שככל שמתקרב הסוף כך אני מרגישה יותר לחוצה,אני מפחדת יותר מהעובדה שלא אדע מה לעשות לעצמי כאשר לא יהיו הלילות השקטים מאשר מה מחכה לי בחוץ.

איפה אהיה לאחר סיום הלימודים ועם תואר ראשון B.Sc במדעי החיים,מה אעשה אז ללא הלימודים שבמשך 5 שנים היו חלק משמעותי ומלחיץ מאוד בחיים שלי.

פתאום לא ממש בא לי לסיים ואף בא לי לפרוש באמצע.כן,זאת לא גאווה כזאת גדולה לפרוש 2 סמסטרים לפני הסוף אבל בכל זאת.

הפחד שאולי אכשל בקורס כלשהו? הפחד שאולי לא יילך לי טוב ואצטרך לחזור עליו? מה אעשה אז? עוד סמסטר? עוד שנה? מה מה מה מה?

המחשבות הורגות אותי.

לפני כמה ימים היה לי סיפור לא נעים אחד ממרכזי קורס שלמדתי בסמסטר האחרון.

לא הגשתי שתי מטלות חובה וביקשתי ממנו להזין לי ציון 0 הוא סירב בתוקף ואני בדיוק כמוהו התעקשתי בתוקף!

בסוף יצא שאני חוצפנית וחסרת זכויות.

מרגישה מאוד רע לגבי הטונים של הדיבור,מרגישה מאוד רע לגבי התחנונים שלי כלפי אותו המרכז.בחיים לא התחננתי כל כך כמו שהתחננתי בפני חסר הלב הזה.

היה לי מאוד קשה להתמודד עם המצב ועד עכשיו שכבר עבר כמעט שבוע אני לא מצליחה להתאושש.

מאוד קשה לי עם זה שלא נותנים לי לסיים בשקט,התואר הזה נמשך 5 שנים ואני מרגישה שיצא לי המיץ מכל מקום אפשרי.

לא בא לי ללמוד שם יותר,לא בא לי לחזור לשם יותר ובכלל לא בא לי להמשיך עם זה.

אני לא רוצה לבכות,ממש לא בא לי לבכות אני פשוט מרגישה אבן ממש כבדה על הלב.

ענן גדול ושחור מעופף מעל ראשי כאילו ומישהו מלמעלה צוחק עליי.

זה כל כך מתסכל וקשה.

אם מישהו מתכנן לעשות תואר באו"פ שפשוט יוותר מלכתחילה או לחלופין שפשוט לא ילך לעשות תואר במדעי החיים באו"פ.זה באמת קשה.

היום קרה לי דבר מוזר עם שי-לי.

כל היום היא הסתובבה בגן השעשועים הענק ולא הסתכלה אחורה אפילו פעם אחת לראות האם אני הולכת מאחוריה.

זה קרה כמה פעמים וכשהיא הייתה מגיעה ליעדה היא פתאום נזכרה שהיא צריכה להסתכל אחורה ולבדוק איפה אני.

בפעם הראשונה והשנייה היא קראה לי כשהגיעה ליעד ובפעם האחרונה היא אפילו לא טרחה לצעוק לי אלא פשוט המשיכה ואף לא ידעה שאני בסביבה בכלל.

איזה איש שאל אותה איפה ההורים שלה והיא אמרה ש"אימא שלה יושבת על ספספל האבן" ופתאום בן רגע היא מצאה אותי בעינייה עומדת ממש מאחורי האיש.

כשהוא התרחק עם הילדה שלו (אני פרנואידית בזמן האחרון לגבי כל עניין הפדופיליות לא יודעת מה יש לי,הרי לא באמת יש לי סיבה לדאוג) אני מתקרבת אליה ואומרת לה בקול שאם נראה לה שאני אשאר להסתכל עליה בזמן שהיא מתרחקת אז היא ממש טועה,אני תמיד אהיה מאחוריה.

גם נזפתי בה שהיא אפילו לא מסתכלת אחורה לראות לאן היא הולכת אז מה הקטנטונת/חכמולוגית הזאת עונה לי "לא ידעתי את הדרך חזרה" ברור שהיא לא ידעה את הדרך חזרה אם היא לא מסתכלת רגע אחד לאחור.

אמרתי לה גם שפעם הבאה תיידע אותי לאן היא הולכת או האם היא מתכננת להתרחק או משהו כזה שתגיד לי.

ממה זה נובע בדיוק?

היא סומכת על כך שאני ארדוף אחריה לכל מקום?

היא יודעת שאני אלך אחריה לכל מקום?

היא לא מפחדת משום דבר אפילו לא להיאבד?

והכי מפחיד,האם זה מה שמחכה לי בחודשים הקרובים?!

נ.ב.

אחרי שראיתי אותה נדבקת לילדים ומחפשת חברה באופן נואש הבנתי סופית וגם הרגשתי רע עם זה ששי-לי צריכה אח לרדוף אחריו.

היא חייבת מישהו שיעסיק אותה,בובה בצורת בן אדם קטן עם חיים ונשמה? אפשר...

רק תהיתי לעצמי עד כמה אני מוכנה למתוח את הגבולות בין האחרים ככה שהיא לא תרגיש שהיא הלא בסדר בכל מצב.

הדבר הראשון שעלה בי זה ההרמות שאני לא יודעת עד כמה אאפשר אותן,כששי הייתה פצפונת בנות דודות שלי האחת בת 7 והשנייה בת 9 כמעט לא הפסיקו להרים אותה ואני ההיתי נלחצת ונוזפת בכל פעם אבל השתדלתי למתן את התגובות שלי למרות הכל,לשחרר.

מצד אחד הרגשתי רע על כך שנזפתי ומצד שני לא היה לי אכפת שאני נוזפת כי אילו לא ילדות שלי.האם אהיה ככה גם עם שי-לי?

עד כמה יהיה קשה למותח את אותם הגבולות שאני כל כך מפחדת מהם ואומרת לעצמי שוב ושוב שלא אעשה זאת.

עד עכשיו כמעט לכל דבר שאמרתי שאני לא אעשה לבת שלי קיימתי ועמדתי מאחורי כל הבטחה האם ככה יהיה גם פה?

חששות על גבי חששות שהורסים לי את כל המחשבות על עוד אחד והרצון לעוד אחד,הפחד הבלתי נגמר ויתואר הזה,זה הורס הכל!

אולי אני לך לנומרולוג שלפחות יגיד לי מתי יהיה לי ילד נוסף? חחחחחחחחחחחחחחחחח...אני רק צוחקת מהפרצופים שבעלי יעשה לי על כך שהוצאתי 350 שקל על קורא מספרים

אולי אעשה זאת בעתיד רק כדי לבחון את הגבולות בין בעלי לביני והאם הוא יקרא לי משוגעת סופית

מאז הריב אימא שלי פתוחות לדבר לגבי הכל.

כשההיתי נערה במערכת היחסים שלנו אני דיברתי יותר ושתפתי יותר אבל ככל שהפכתי לאישה גם היחיסים בינינו הרחיבו את עצמם.

אימא שלי רואה אותי כאישה לשיחה לרוב ולא כהבת שלה.

היא נותנת עצות מועילות יותר ותומכת יותר,היא תמיד תמכה אבל עכשיו היא תומכת בדרך שאני ההיתי רוצה לתמוך בבת שלי.

מאז אותה ה"טרגדיה" שפקדה את המשפחה שלנו לא החלפנו אפילו מילה אחת לגביה ולא ניסנו לנתח את מה שהיה.זה קרה ואיכשהו שתינו לא מדברות על זה מבחירה.

טוב לי ככה,לא לדבר על זה.

אתמול ההינו בארוחה משפחתית (כמו כל שישי) אצל אימא שלי,לארוחה הזו הצטרפה הבת דודה עם היחסים הבעיתיים (כתבתי אתמול פוסט אבל הוא נמחק יש לי יותר ויותר קצר תקשורתי עם ישרא בזמן האחרון) בינה לביני.זאת שתמיד הרגשתי נחותה ממנה למרות שבמציאות זה היה שונה לחלוטין וגם עכשיו,אני מרגישה שאני יותר ממנה בכל מובן בחיי אבל אני מאוד מעריכה אותה וגם למדתי לאהוב אותה (תמיד אהבתי אותה אבל בניגוד לפעם היא נותנת לי בשנים האחרונות).

אני גם משתדלת לא לנתק איתה את הקשר ולהישאר לצידה למרות שהיא לא בן אדם כזה,אז לא אכפת לי לרדוף אחריה גם אם זה התכופפות כלפיה.

אם אני אצטרך לרדוף אחריה במערכת היחסים שלנו אני אעשה את זה וגם זאת נקודה נוספת שלא הייתה בינינו אז,אף אחת לא הייתה מוכנה לוותר וללכת לקראת השנייה הפעם אני בשלה ללכת לקראתה בכל דבר,להיות ראשונה שתשלח הודעת SMS לקבלת דיווח יומי/שבועי.

כשאני עושה את זה אני מרגישה שאני מציקה אבל לא נפגעת או נעלבת,פתאום מחשבות לגבי דברים כאילו לא עוברות בי.

אני גם מתעצבנת מאוד מהאופי שלה,השינויים שהיא חווה בשנים האחרונות והדיבור שלה אבל אני מקבלת אותה כמו שהיא ומתעלמת או שפשוט מתבשלת בתוך עצמי כי זה לא באמת שווה את איבוד מערכת היחסים שאנחנו בונות פה ואיתה מאוד קשה לבנות מערכת יחסים נקייה ללא בעיות,אז אני לא עושה בעיות ולא יוצרת אותן ומחניקה כאילו שיכולות ליצור בעיות.

אז אתמול הייתה שיחה מאוד קשה עם הבת דודה,היא דיברה על הבעיות שלה עם גברים.

בחורה בת 28,מאמנת אישית במגזר הפרטי ומנהלת עסק מצליח מאוד,סטודנטית לתואר ראשון בחנ"ג (חינוך גופני).אני חושבת שהיא שווה הרבה אם היא תלמד לרסן את עצמה,להתפשר ולוותר.

היא צריכה ללמוד לרסן את הטון דיבור שלה בדייטים עם בחורים וגם להוריד את הסטנדרטים.

אני חושבת שכל אחת/אחד יכולים להסכים איתי שפרפרים וניצוצות לא יהיו בין הגבר שהיא מחפשת לבינה,פשוט לא.

אבל היא מחפשת וזה אחד הדברים שהיא לא מוכנה לוותר עליהם ואימא שלי ממש הרימה את קולה עליה בשלב הזה,גם אני הסכמתי ואמרתי שלא.לא יהיו ניצוצות.

אנשים בגיל הזה מחפשים כבר סקס ואח"כ חתונה מהר מאוד כי צריך להקים משפחה,אנחנו לא חיים לנצח ולא פוריות לנצח.

אז היא לא מוכנה לתת סקס אחרי הדייט השני כי ככה זה,היא מרגישה שרוצים אותה רק לסקס (!!) אני באמת הרגשתי שאני מדברת עם נערה ולא אישה בת 28,דומיננטית ועצמאית.

זה היה קשה להוריד אותה מההר שהיא עלתה עליו ולדעתי זה לא הצליח.זה נכנס ויצא מהאוזן האחרת.חבל.

היום היה לה דייט עם הבן הבכור של החבר של אימא שלי,בחור בן 28 שנמצא עדיין בקבע בצבא.

זה מצא חן בעייניה,אני מקווה שהיא תתן לא עוד הזדמנות ולא תשלול אותו על הסף ונזכה לראות את שניהם תחת החופה,ביחד.

אני לא מכירה את הבן הבכור והיום ראיתי אותו לראשונה,רק ראיתי שהבחור למשך מספר שניות לא הצליח להוריד ממני את העיניים (טוב שהיא לא הייתה עדיין) וכשהוא נזכר שהוא בוהה הוא הוריד אותן ועדיין המשיך לבהות מידי פעם (מטריד!)

הרבה גברים שרואים אותי בפעם הראשונה עושים את זה ולא משנה איך אני נראית,הם מוצאים את עצמם בוהים מספר שניות/דקות עד שקולטים שהם בוהים (שלא נדבר גם על הנשים ) זה מחמיא וגם מטריד בו זמנית.

באותו הנושא של מחמאות,אימא שלי חולת אמונות בפנג-שוואי ונומרולוגיה וכל מה שמסביב לחרא הזה דיברה עם נומרולוג אתמול בבוקר לפני שהגענו.

הוא הציעה לה שאחליף את שמי לדומה למה שיש לי עכשיו והיא אמרה לו שבאמת שיניתי אבל אחרי הלידה חזרתי לשמי המקורי.

משנה מקום משנה מזל?

כששיניתי את שמי המקורי בשלהי כיתה ג' (למרות שהיא אמרה לו בגיל 3-3.5 שנים) ועד הלידה של הקטנה ההיתי עם השם האחר הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי בחיים,הרגשתי מאוד רע לגבי שמי החדש/ישן ולכן החלטתי להחזיר לשם המקורי כי באמת אהבתי אותו ואני אמונה שלמה שזה מה שאני צריכה להיות **** ולא **** השמות היו מאוד דומים,מאוד אבל הרבה זמן עד שהבנתי שהשם המעוברת שלי,אני לא שלמה איתנו לקח לי הרבה שנים להתבשל ולהפנים שאני צריכה להיות עם השם שההורים שלי בחרו לי ולכן חזרתי.

לא אגיד שהכל השתפר אבל בהחלט הרבה דברים השתפרו בשבילי והשתנו והכי חשוב שאני פשוט שלמה עם השם המקורי ופחות מתחברת לשם המעוברת.

בנוסף הבחור אמר לה שיש סביבי קנאת נשים,זה מחמיא.באמת (!!)

קנאת נשים,שאני צריכה לחשוף כמה שפחות דברים בפני נשים (לא שעשיתי את זה לפני,אני בן אדם מאוד סגור וקנאי לפרטיות והמרחב האישי שלו) טובים ורעים.ידעתי!

אינטואיציה נשית אף פעם לא מטעה!!!

בכל אופן,תמיד הרגשתי את זה אבל כשמישהו שלא מכיר אותך בכלל ולא יודע מי את אומר דברים כאילו זה באמת נשמע אמיתי,הם עשו את זה בטלפון כך שתמונות של המראה שלי לא היו לו.

בידייו היו שני כלים: שמי הפרטי (המקורי) ותאריך הלידה שלי.

לפיו הוא הבין שהכל יסתדר עם החמים,שיש סביבי קנאת נשים (כי מי עוד יכול לקנא בי???) ושאני חכמה ופיקחית ועוד שטויות אחרות.

אמרתי לאימא שלי שהוא לא היה אומר לה שאני סתומה כמו בול עץ אבל היא סיפרה לי שלאימא אחרת שהיא מכירה והמליצה על הבחור הוא סיפר דברים איומים על הבן שלה ושהוא כנה.

קנאת נשים? בא לי לבדוק מזה אומר באינטרנט כי אני לא מבינה מאיזו בחינה זה מגיע.

האם זה בגלל המצב שאני נמצאת בו כעת: בעל,ילדה,לימודים/קרייה,מראה,אושר וכו'...?

טוב,לאחר עיון זה מגיע מכל הכיוונים האפשריים

יהיה טוב ואני מקווה שיסתדר לבת דודה!