הסיטואציה שמתוארת כאן הינה פרי דמיוני,ממש ככה.
אני פשוט רותחת וזה הכל.
הפוסט יכול להישמע מתנשא,ברברי ועוד מיליון ואחת אפשרויות אבל מבחינתי הוא הדבר הכי כנה שאני יכולה להוציא בזמן שכזה.
תארו לכם,שתי נשים בשנות ה-30 לחייהן עומדות משני צידי החדר,פניהן פונות אל הבמה המוגבהת.
שם יושבים שלושה אנשים עם גלימות שחורות,האמצעית (אישה!) בלונדינית,שיערה קצר ומתולתל עד למתחת לאוזניה ומשקפיים עגולים לה על קצה החוטם.מימינה יושב אדון לא פחות מכובד,ארשת פניו לא מסגירה שום דבר ומשמאלה יושב בחור צעיר למראה שנראה שאינו יודע היכן הוא נמצא בדיוק ומה הוא עושה שם.
שלושת האנשים מסתכלים על הנשים שעומדות מולן,שתיהן כעוסות ונראות מוטרדות.
הן לא באמת באו לקבל עונש והן גם לא באמת יקבלו אותו,אולי איזו סטירה למציאות לא תזיק להן אבל בגדול הן באו להתווכח מי יותר צודקת.
גם לא אגיד מה יהיה הסוף ומה יהיה הפסק דין של אותם השופטים אבל אגיד שהוא לא יהיה רחוק מהמציאות.
אישה ק': בת 30,שיערה שטני מדורג המגיע קצת מתחת לכתפיה,עיניה דבש והיא קטנת קומה.
לבושה לא מהודר במיוחד אך רואים שיש לה ראש על הכתפיים,היא רצינית ועל פניה נראה שהיא שלווה ולא מתרגשת מהסיטואציה הזו כלל וכלל.
בכל זאת,היא לא באה להוכיח שום דבר לאף אחד היא באה כדי להראות שהיא כועסת.להשתחרר.
האישה נשואה כמעט 10 שנים ולבעלה ולה יש 2 ילדים והנוסף בדרך (אבל אף אחד עוד לא יודע,אפילו לא היא).
אישה ד': בת 30,שיערה בלונדיני צבוע וצורתו אינה מוגדרת.הוא פשוט שוכב יפה מאוד על כתפיה הנאות.
היא לבושה מהודר ועל חוטמה משקפיים,היא נראית רותחת וכועסת,נראה שמישהו הוציא אותה באמצע היום מישיבה חשובה והדבר האחרון שהיא צריכה זה לעמוד לדין על פשע שהיא לא בצעה.
היא קרייריסטית ואומרים שהיא יכולה להגיע רחוק.
היא לא נשואה ולא נראית גם כמו מישהי שמוכנה להתחייב לגבר אחד אבל בהחלט נראה שהיא מוכנה לתת את עצמה לקריירה.
שתיהן עומדות,ידיהן לצידי גופן וכל אחת בתורה עולה לדוכן העדים להעיד,עורכי דין לא נמצאים בדיון הזה כי אין להם בעצם על מה להגן מה גם שהנשים המכובדות האילו כל אחת בדרכה שלה לא נראות כמו כאילו שצריכות אחד כזה (עורך דין).
נראה שאף אחד מהשופטים לא מופתע מכך שד' עולה להעיד,היא נראית כזאת שרוצה לעוף משם כמה שיותר מהר.
כשנשאלת השאלה האחת והיחידה שבאנו לדון לגביה פוצחת את פיה ד'.
"מה דעתך על ילדים?"
ד': 'דעתי על ילדים...
בתור אשת קריירה מצליחה אני לא רואה את עצמי מביאה ילדים,בעצם אני אף פעם לא ראיתי את עצמי יולדת.
אני לא מתארת את עצמי כאימא ואני לא מצליחה לתאר את עצמי כאישה בהריון.זה גדול-בכל מובן של המילה.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתי רוצה להיות מצליחה בעוד שלחברתי הטובה ביותר היה חלום אחר להיות אשת משפחה,הייתי מסתכלת עליה כאילו היא נפלה מהירח,הייתי רואה אותה שונה ממני.זה גם מסביר למה דרכנו נפרדו כשהיא מצאה את ה"אחד" שלה (לטענתה) בגיל 18.
תמיד חשבתי ואני עדיין חושבת שלהיות אדם בפני עצמי,לעבוד בשביל עצמי,לטייל בשביל עצמי,להחליף בחורים,לא להיות מחוייבת לשום דבר זה יותר מלהיות אישה של איש אחד ולהקים איתו משפחה.להיות כלואה.
אני חושבת שזוגיות יכולה להיהרס בגלל ילדים,בגללם האהבה הולכת לאיבוד איפשהו בדרך.
ומה עם הדאגות לצאצאים הקטנים,מה עם ההוצאות הכספיות,מה עם השעות עוצר ושעות השכמה,מה עם מציאת גן,מה עם תשומת לב ואהבה?
אני לא בנויה לתת אהבה למישהו מלבדי ואני גם לא בנויה לדאוג למישהו שהוא לא אני,אני גם לא בנויה להשקיע כסף במישהו שאני לא רואה אותו כחלק ממני.
אני פשוט מרגישה שזה לא בשבילי.
ק' צועקת לה איזו קללה עסיסית והאדישות שלה נעלמת כלא הייתה.
השופטת מקישה עם פטישה פעם אחת וקוראת לשקט.
ק' נלחצת וסותמת את פיה.
ד' לא נשארת חייבת.
אני לא חושבת שאני **** זאת דעתי.למה את לא מוכנה לקבל את דעתי? -פונה ד' ל-ק'.
-ק' מתעלמת ומראה לה סימן של תמשיכי עם ראשה (מתנשאת אמרתי כבר?)
ד' ממשיכה את דבריה..
למה אני שעבדתי כל כך קשה בשביל להצליח בקריירה שלי ובחיי המקצועיים ארצה יצור מוזר שיהרוס לי אותם?
תחשבי על זה ככה,הייתי מביאה ילד בגיל...24 כן? ואז מה?
מה עם לימודים? מה עם כסף לילד? מה עם עבודה מכובדת? מה עם סקס מתי שאני רוצה? מה עם הלילות ללא שינה? מה עם טיולים ולראות עולם?
אני מסתכלת על מה יכולתי להפסיד ואני פשוט לא מוכנה לוותר על זה כי אני הספקתי את כל זה.
יש לי מקצוע ואני מצליחה בו,יש לי כסף,יש לי עבודה טובה,יש לי סקס מתי שאני רוצה,אני ישנה טוב בלילה וגם הספקתי לראות הרבה מהעולם.
אני חושבת שבשני המשפטים האילו בעצם סיכמתי את דעתי בנושא.
אה..נזכרתי בעוד משהו חשוב.
ילד זאת אחריות ואני לא רואה את עצמי לוקחת אחריות על מישהו מלבדי.מותר לי.'
ד' יורדת מדוכן העדים והשופטת פוקדת על ק' לעלות.השופטת לא מצליחה להשחיל מילה ו-ק' פורצת ברצף שצף של קללות שלא יבישו את מלך הקללות.
השופטת מקישה בפטישה פעמיים ואומרת שזוהי האזהרה האחרונה שלה ושבפעם השלישית היא תעוף מהאולם.
ק' נרגעת אחרי שפרקה ומרימה את כתפיה בתנועת "תעשי מה שבא לך אני את שלי אמרתי".
לאחר מכן,שואלת השופטת את ק'
"מה דעתך על ילדים?"
ק': 'עולם ומלואו!
ד' מסתכלת על פניה הקורנות של ק' ולרגע ליבה מתכווץ.
עיניה של ק' קורנות מאושר ומראות נסתרות וחיוכה מסנוור את כל הסובבים,היא בהחלט מאושרת.
את יודעת (פוצחת ק') ילדים הם לא באמת מה שאת תארת פה.אני באמת מרגישה שאת נאבדת קצת בכל הדבר הזה שאת ואני קוראות לו ה-חיים.
אם תסתכלי עליי תחשבי שאני איזו אימא מאיזור נידח בארץ שאין לי כסף להחזיק את שני ילדי ושבטח כל החיים שלי ישבתי בבית ולא עשיתי כלום חוץ מלגדל ילדים כי הם העולם שלי.
את זה באמת אפשר לראות לפי הבגדים שאני לובשת ולפי איך שאני נראית אבל אם תסתכלי ותתמקדי בפנים שלי תראי עולם אחר.
אני מאושרת וטוב לי.
אני לא לבד,יש סביבי תמיד אנשים ואני חושבת שזאת המהות של החיים.לשרוד אותם אבל כלהקה ולא כבודדים.
את יודעת ד' אני עם תואר ואני אפילו אישה עובדת ועובדת קשה מאוד.
אני מסתכלת על החיים שלי,כמוך,ורואה רק הישגים.
אני עשיתי תואר בזמן גידול הילדה הראשונה שלי ועבדתי גם בזמן הזה.
הזוגיות שלי אמנם טיפה נחלשה אבל גם ידעתי שהתקשורת עם בעלי תעזור לנו להציל אותה.
אז דיברנו ולא הסתרנו,ניסינו להיות כמה שיותר כנים זו עם זה ואני חושבת שגם הצלחנו.
אני לא לבד וזה מה שהכי חשוב.
ברגע שהסתכלת עליי חשבת שאני לא מצליחה ולא עובדת קשה אלא רק אישה ואימא אבל מה שאת רואה זה לא מה שבאמת יש.
כן,אני אשקיע את כספי האחרון בכלים לילדים שלי ולא בחליפות מחוייטות,אני יכולה גם להתערב איתך שהבגד שאני כרגע לובשת עולה לא פחות מהבגד שאת לובשת הכל עניין של רושם ראשוני ובכוונה הגעתי ככה לדיון היום.
ואת יודעת גם מה עוד? יש לי חיים.
להפתעתך יש לי חיים ואני יוצאת,מבלה ועושה כיף חיים גם בלי הילדים.
את יודעת,הם גם ישנים לפעמים ולא כל הזמן ערים,צועקים ובוכים.אני גם יכולה להגיד לך שבעלי ואני ראינו עולם וטסנו לחו"ל עם הילדים וגם בלעדיהם.
ויש לנו גם כמה חיות בבית,ממש גן חיות פתחנו.
אנחנו גם לא גרים בחור נידח ואפילו הספקנו לקנות לעצמנו דירה בכספנו שלנו.
אני חושבת שאנשים צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם לפני שהם שופטים אנשים אחרים וחושבים על הרע מכל,רע יש בכל דבר השאלה היא איך מסתכלים עליו.
ק' מסיימת את דבריה ולא מרגישה שהיא צריכה להוסיף משהו.
היא יורדת מדוכן העדים ושולחת חיוך קטן ושובב ל-ד' שעומדת ולא נראה שהיא מיהרה לאנשהו לפני כשעה.
אחרי כדקה נראה ש-ד' מנענעת את ראשה כאילו והקצה מחלום כלשהו,היא מתחילה לארוז את חפציה בפזרנות ועומדת לצאת מחדר הדיונים.
לפני שהיא מספיקה להזיז את כסאה פותחת השופטת ואומרת "לא כל כך מהר" נראה שגם השופטת שקעה בדקת דומייה.
פסק דין השופטת:
אני רותחת,פשוט רותחת על אנשים שמדברים מחוסר ניסיון ומחשבה תחילה.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל,שתיכן צודקות רק שאחת הייתה בשני העולמות והשנייה אפילו לא רוצה להציץ בעולם של השנייה כי אז אין דרך חזרה.
השארתן אותי חסרת מילים.
משוחררות!
מיותר לציין שכל אחת חזרה לחיים שלה.
רק אחרי 15 שנה כשהן נפגשו שוב ממש בטעות,ד' הייתה עם בטן ענקית שלא נכנסה בדלת ואילו ק' הייתה עם ילדים מספיק גדולים שתוכל לשחרר אותם ולטוס לתאילנד לחודש ימים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
) אחר.אני רוצה.