בסוף הרי נשארים בודדים , ללא צל , ללא סוכה , נופלים מכל מגע.
אהבה כל כך גדולה , אהבה ללא ספק , כאב ללא ספק
שורף שורף עכשיו יותר מתמיד
דמעות שחותכות את הלחי , דמעות שמשאירות צלקת בלב
הלב המצולק בלאו הכי , הלב שתמיד יהיה קצת שבור לא משנה מה הוא עוד יעבור בחייו
גם אם יבוא אחד חדש , אחד שיאחה אותו , הוא תמיד ישאר סדוק
סדק מאהבה בת 5 שנים , אהבה ללא גבול , אהבה של בחורה טיפשה שרק רצתה להאמין שכל זה אמיתי
שרק רצתה לדעת שזה לא שקר , בחורה שעשתה הכל כדי לשמור על האיש שהיא אוהבת
על האיש שאף פעם לא באמת רצה שישמרו עליו , על האיש עם הזיפים ועם החופש בעיניים
על האיש שאני כל כך אוהבת , זה עם השמחת חיים , זה עם החיוך הכובש
זה עם המגע שיכול להרוג , זה עם הלב שחבוי עמוק עמוק בפנים , זה שרק אני מכירה באמת ,
זה שתמיד גרם לי להרגיש הכי יפה בעולם והכי מיוחדת
זה הראשון שאי פעם אהב אותי
הראשון ששכב איתי
והראשון שנתן לי בית.
בינתיים גם היחיד.
עשן של סיגריות אופף את החדר
ואת הגוף שלי
ואת הראש , שם זה הכי נעים
סחרחורת כזו שמטשטשת לי את המחשבות
עושה ממני זומבי
זומבי וומן
ככה הכי טוב
כי כל מחשבה שעולה לראש רק מחזקת את המועקה והכאב הצורם שמחלחל לו לכיון הלב
ובדרך מבקר אצלי בכל איבר בגוף
סתם ככה להגיד שלום
באמת הגוף שלי הרבה זמן לא הרגיש כאב מהו.
כל מה שנשאר זה להמשיך לחכות
לחכות לאחד משני דברים
התסריט הפחות צפוי
זה סיום של סרט
עם האהבה האמיתית שהאמנתי בה
סיום של לילה לבן, גשם והוא מחכה לי מתחת לבית ספוג ממים
מתחנן לשוב ולתת לי בית , בית הכי אמיתי שהכרתי בחיי
והתסריט הפחות רצוי , שאמצא אחד אחר
שיאהב , ויהיה מוכן לתת הכל
אבל .. הוא לא יהיה הוא. אף פעם .
כל מה שנשאר זה רק לחכות
and only time will tell.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
