היי שלום (:
מה שלומכם? תודה אני אחלה.. או לפחות ככה אני חושב. אין לי מושג כבר..
שמתי לב שאף אחד לא הגיב על הפוסט הקודם, אבל כמות הכניסות לכאן רק עלתה.
אם לא מתחשק לכם לקרוא פוסטים באנגלית אתם מוזמנים להגיד ואני אכתוב אותם בעברית, כי נראה שרק שאני כותב בעברית אני באמת מקבל תגובות..
מחשבות, רעיונות, חשקים והירהורים שלאחר הפרידה.
אז ככה, כבר עברו להם שבועיים מאז ש.. נו אתם יודעים. נפרדנו.
וכל יום מחדש, איך שהוא אני נזכר בה, חושב עליה, וכל פעם המחשבה עליה מורידה לי את מצב הרוח, ופשוט אין לי חשק לעשות שום דבר. המוטיבציה שלי לא בשמיים כשאני נזכר שאנחנו לא ביחד, ואין לי אף תמיכה, כשאנחנו לא ביחד. והמחשבות? שאולי יום אחד נחזור להיום ביחד? היא תחזיק את ידי חזק חזק ותגיד לי שכל זה היה פשוט שטות, חלום רע, משהו שאף לא היה אמור לקרות? שהיא תגיד לו שזו הייתה טעות?
הלוואי. אני כלכך מחכה לרגע שבו אני פשוט אוכל להגיד לה מה אני מרגיש, כי הגעתי למצב שיש לי כלכך הרבה מה להגיד, וכלכך הרבה מה לשתף ולהגיד, אבל פשוט אין לי למי. אני רוצה לראות אותה, לדבר איתה, להסתכל על אותו מלאך שמילא אותי בכלכך הרבה אהבה, דאגה ותמיכה לאורך חודשיים שלמים, ללא כל תמורה, בקשה או דרישה, מלבד אהבה.
לא אכפת לי שאומרים לי שיעבור לי, לא מעניין אותי שאומרים לי שאני אתגבר על זה ושיש עוד דגים בים.
אני הייתי מאוהב, ולדעתי האהבה שיש לי כלפיה עדיין חיה, נושמת אי שם במעמקי נפשי.
ומי כמוני יודע שעיצות כאילו, סליחה על הביטוי שוות לתחת. כי אם אתם הייתם מאוהבים וזה מה שהיה קורה לכם, הדבר האחרון שהייתם רוצים לשמוע זה יהיה בסדר, תתגבר וכל החרטא הזה שאני ממשיך לשמוע.
לא רוצה שיעבור לי, לא רוצה לשכוח ולא רוצה להמשיך הלאה כי יש עוד, אעלק, דגים בים.
אני רוצה את אותו מלאך, כי זה מה שאני רוצה.
זה מה שאני רוצה, כי זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה לחשוב על היגיון, על מה טוב לי, או על מה יעשה לי טוב.
פה אני מדבר על מה אני רוצה, ומה שאני רוצה זה את אותו מלאך, שהיה שלי. שלי ורק שלי, שכל נשיקה ממנו הייתה מוקדשת אך ורק לי. שכל חיבוק היה רק בשבילי. נמאס לי לשמוע חרטא שאנשים זורקים עליי כדי להרגיש נחמדים או תומכים.
אני הייתי מאוהב, לא רוצה לשכוח, לא רוצה לסלוח ומי שמכיר אותי יודע שאני מתעב דגים
אז כוסאמק דיי להגיד לי את זה. נמאס.
ואז מתחילים להגיע רעיונות למוח. אני מתחיל לחשוב על כל מני פתרונות, על מה אני הולך להגיד, על מה אני אלבש, עם איזה בושם אתבשם לפני שאני אצא מהבית, רעיונות על התוכנית המושלמת.
אבל תכלס, מי שהיה איפה שאני הייתי, יודע שלא משנה מה תלבש, תריח או תראה, היא עדיין תאהב אותך.
אבל אני רוצה שזה יהיה טוב. אני רוצה להשאיר את הרושם שהשארתי, ביום הראשון שהכרתי את אותו מלאך.
הירהורים? זה קורה לכל אחד, ואני לא מתלונן חברים יקרים.
אני תוהה, מהרהר מה יקרה כשהיא תחזור. אחרי חודשיים לא התראנו, דיברנו? אחרי חודשיים של נתק.
האם היא תאהב אותי? האם היא תזכור אותי? האם היא תקשיב לי? האם היא תרצה להיות איתי? שוב?
האם אי פעם חלמתם חלום שהדריך אתכם מה לעשות או לחשוב?
כי אני חלמתי אחד, האמת שניים.
הם היו מלאי מידע, עשירים, ומבטיחים. כשקמתי הרגשתי בעל מטרה. הרגשתי שיש לי מטרה להשיג, הר לכבוש ומלאך לאהוב.
אבל אז ההירהור, האם היא מרגישה כמוני? ואם לא? מה אני אמור לעשות?
ואין לי אף אחד לייעץ, או שישמע או שיגיד מה בדעתו.
ואני לא כועס עליכם, אני פשוט לא סובל לקבל עיצות שהם לא בדיבור, ואני חושב שזה מיותר לקבל תמיכה במייל,
אז חיסכו את התגובות, אני מודע למצב, טוב יותר ממכם.
כל מה שאני צריך, היא הבנה.
שיבינו שאני לא חושב כמו כולם, ושאני פאקינג שונא דגים.
מצפה שתגיבו, ואני יודע שאתם אוהבים אותי, אני אוהב אתכם יותר.
אז תגובות לעניין בבקשה.
פופון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
