אני קוראת קטעים קודמים שלי ומנסה להבין מאיפה כל הדיכאון הזה נבע

מאיפה כל הייאוש ומאיפה תחושת הזמן המדויקת "לפני שנה וחצי היתי מאושרת"

מה הגדרתי כאושר? רזון? 

גם היום זה אושר אבל לא כמו פעם. 

חבל

כיום אני צוחקת 

ומבלה

ויש לי המון אנשים מדהימים סביבי 

אבל אני אף פעם לא מאושרת 

אין משהו מושלם 

ואין לי תחושת זמן 

הכל טס כמו 

ואין לי אפילו דוגמה טובה לתת לכמו הזה

פשוט הכל טס לי 

ואני אפילו לא יודעת למה אין לי תחושת זמן 

למה אני רחפן באוויר 

אבל בא לי להנציח כל רגע 

שאני מחבקת את אמא או צוחקת עם אבא בא לי לעשות "Mental picture" כמו שחבר של פיבי אמר

ולא לשכוח את שברי האושר האלה לעולם

הגיל עושה את שלו הא? 

עליתי לליגה של הגדולים 

ובתכלס. אני עדיין ילדה בת 14 מתוסבכת

פשוט המספר השתנה יחד עם עוד פרמטרים 

פוראבר דד