חמישים.

גובה: 1.68

משקל נוכחי: 44.5 קילו.

מטרה: 50 קילו.

כן, קראתם נכון. אני רזה, אני יודעת שאני רזה, ואני רוצה שזה ייפסק. אולי חמישים קילו לא נראים לחלקכם כמו משקל שקשה להגיע אליו, אבל קחו בחשבון שהמשקל הנוכחי שלי הוא הגבוה ביותר שאי פעם הייתי בו.

הבלוג הזה נפתח משתי סיבות;

הראשונה היא התופעה חסרת ההגיון של בנות (ובנים) שטוענים שהצרות שלהם ייפתרו כולם אם רק היו מורידים שניים שלושה קילוגרמים. אותם אלה שטוענים שאין כזה דבר "רזה מדי", ושחבל שלהם לא רואים את הצלעות. אני כאן כדי לומר לכם שזה שקר, ושהמשקל הכי טוב בשבילכם הוא המשקל שהרופא או הדיאטני קבע בשבילכם. המטרה שלהם היא לא שתראו "שמנים", אלא שכל המערכות בגוף שלכם יפעלו כמו שצריך, מה שאצלי לא כל כך קורה כרגע.

הסיבה השניה היא בשבילי. קשה לי לדבר על הנושא הזה עם אנשים שאני מכירה, ואני מרגישה שקשה לי להביע את עצמי בפניהם. אני גם לא חושבת שהם מבינים אותי – רובם שייכים לקבוצת האנשים שמוזכרת בסיבה הראשונה, ואלה שלא, ומעולם לא חוו שום בעיה או אי שביעות רצון בנושא המשקל שלהם, לא יוכלו להבין.

אני לא רוצה להטעות אף אחד, ולכן אני אומר כבר עכשיו – אני לא אנורקסית\בולמית בשיקום. הפרעת האכילה שלי פחות נפוצה, והנזק שנגרם לי הוא בעיקר לטווח הארוך, וגם לא ברמה של הפרעות האכילה האלו. כבר פגשתי אנשים שהייתה להם בעיה דומה לשלי, אבל אף פעם לא באותה רמה. תמיד התקשיתי להגדיר מה בדיוק הבעיה. זו לא הפרעה עם מאפיינים ברורים כמו הקאות או פשוט אי אכילה.

בפוסטים הבאים אני אנסה להסביר איך המצב התפתח, כי לדעתי זו תהיה הדרך הטובה ביותר להסביר אותו. אני מקווה שלפחות חלק מכם יתעניינו מספיק בשביל לקרוא, ואולי לחשוב מחדש על נושא האוכל.

 שלכם,

רזה.