ממ, עכשיו הפרק השני.
*אם לא קראתם את הראשון תקראו אותו, אחרת לא תבינו כלום.
והפרקים הבאים לא יהיו כ"כ קשורים לראשון,
אתם תבינו יותר מאוחר.
השתעלתי חזק. ממש חזק.
"טוב, את צריכה ללכת לבית חולים." טום אמר.
"לא, אני בסדר.., אני אעזור לכם פה." השבתי.
"תלכי, אנחנו כבר נסדר את הקרקס, תבקשי משון שייקח אותך לבית החולים." טום אמר.
"אתה בטוח שתסתדרו פה? יש פה המון עשן, והכל נשרף, איך נשיג את כל הכסף מחדש לקרקס?" שאלתי.
"הו, בזה את בטוח יכולה לעזור, ממ, תעשי הופעות." הוא אמר.
"טוב.." השבתי.
"אחרי שתהיי בבית חולים." הוא התעקש.
"נוו, טוב." אמרתי, באמת לא הרגשתי כ"כ טוב,
כל העשן הזה עשה לי רע,
כשרקדתי, פתאום הוצתה האש בקרקס.
"אסור שזה ייגמר." אמרתי לעצמי, "אני חייבת להשיג את הכסף.",
קרקס זה היה החיים שלי.
שון לקח אותי לבית החולים,
הייתי במיטה ליד ילדה, ששכבה מחוברת לכל מיני צינורות,
וזה היה נראה כאילו היא לא נשמה, אפילו לשניה,
היא הייתה נראת מתה.
"מה את עושה פה..?" התחלתי לדבר איתה.
"אהה.. את שומעת?"
"אני מאמינה שגם כאלה שבתרדמת שומעים,
אז.. מה קרה לך?"
"טוב, זה טיפשי, את לא עונה לי." אמרתי, ושתקתי.
"נו אני חייבת לדבר.. מה נשמע?"
האחות נכנסה.
"היי." אמרתי וחייכתי.
"מה קרה לזאתי שלידי?" שאלתי.
"אה, היא צריכה לעשות ניתוח." האחות השיבה.
"ומתי היא עושה אותו?" הייתי מסוקרנת.
"היא לא, בגלל זה היא בתרדמת, שלא תרגיש את כל הכאבים." האחות אמרה.
"ומה קורה לה אם היא לא עושה את הניתוח?" שאלתי.
"זה לא משנה. זה פשוט מסוכן." האחות אמרה.
"אז למה היא לא עושה את הניתוח?" שאלתי.
"כי אין לה כסף." האחות אמרה,
מיד התעצבנתי. "סליחה? אבל היא ילדה קטנה! תנתחו אותה בחינם! אתם רוצים להרוג אותה?!"
"תרגעי, סיילו, נכון.?" האחות אמרה.
"כן...." אמרתי.
"טוב, תראי, זה העבודה שלנו, אנחנו לא יכולים סתם ככה.." האחות אמרה.
"אז מה? אתם רוצים שזה יהיה על המצפון שלכם? שאתם הרגתם מישי? רק כי היא לא הביאה לכם כסף?" שאלתי.
"אי אפשר לעשות לה את הניתוח, נקודה." האחות אמרה.
"כמה הניתוח עולה?" שאלתי.
"20,000$"
"תוך כמה זמן צריך לעשות לה את הניתוח?" שאלתי.
"תוך חודש." האחות השיבה.
"זה בסדר שתקבלי את הסכום עוד חודש?" שאלתי.
"מאיפה היא תשיג?" האחות שאלה.
"אל תדאגי, עוד חודש, ויהיה לך 20,000$, מתי אני משתחררת?" שאלתי.
"ממ, את יכולה ממש היום, סתם היית צריכה קצת לנוח." האחות אמרה.
"בשעה 6 ישחררו אותך."
"טוב.." אמרתי, והאחות הלכה.
"שמעת ילדה? את תעשי את הניתוח." חייכתי אלייה.
התקרבתי אליה, וישבתי על המיטה שלה.
"יהיה בסדר." אמרתי וליטפתי את שיערה.
"לא יכול להיות." אמרתי,
הרגשתי סחרחורת, הסתכלתי על היד שלה, ושלי,
והתעלפתי.
אני יודעת שהסיפור קצת צפוי. מה לעשות? (:
אם אהבתם, אתם יכולים לבקש להיות קוראים קבועים *-*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
