טוב.. אז אין לי ממש מה לכתוב כרגע, אז אני פשוט אתחיל בנושא אחד ואולי בהמשך אני אזכר במשהו אחר..

אז ככה. נכון שאמרתי לכם שבקרוב מאוד אני אפתח בלוג חדש שיוקדש כולו לסיפורים מקוריים שלי, אז הפתעה! הוא נפתח. קוראים לו "החיים זה לא הכל". זה הבלוג (לעילגים שבינינו, תלחצו שם!) ואתם מוזמנים לשם בכל עת. רק אם בא לכם תגיבו, לטובה או לרעה, ותביעו את דעתכם. אגב, יש שם גם את בפרק הראשון של הסיפור הראשון שלי, "תנו לגדול בשקט".

אז תהנו וקריאה מהנה.

טלה

נ.ב. תמשיכו להכנס גם לבלוג הזה, אומנם פתחתי חדש אבל אני לא מפקירה את זה.

טוב.. אז ככה. אתמול?

איתי, קמה, עידו ואני הלכנו עוד פעם ל"קופי טיים". רק שהפעם הזמנו דברים שונים. עידו וקמה לקחו יחד ופל אמריקאי, ואני לקחתי את "לימונדת הבית". שזה אחד הדרים הכי טעימים שיכולים להיות!! זה לימונדה עם נענע (לימונענע), כדור גלידה של סורבה לימון, כוס בגודל מגדל עזריאלי (המרובע) וקש בגודל מגדל עזריאלי (המשולש). בקיצור, היה ממש אבל ממש כיף ובעיקר טעים.. נמנע מפירוט חופר של אתמול..

היום? נועה העירה אותי ב- 10:32 בדיוק, הציעה לי לבוא איתה לסבתא שלה, שגרה שקיבוץ נגבה, וללכת לבריכה. למה ללכת לבריכה? כי זה כיף. נשרפתי שזה משהו, למדתי לעשות גלגול אחורי וגלגול קדמי במים (מה שלא ידעתי לפני) ואז עצרנו במסעדה באשדוד, אני ונועה נרדמנו באוטו של דוד שלה, עצרנו ב"פאוור סנטר" הלכנו ל"אייס", ניסינו לשכנע את אמא של נועה שתקנה לה שולחן מחשב שהיא מאוד מאוד רצתה, והיא כמובן לא הסכימה, חזרנו הביתה, התקלחתי, וכרגע? אני כותבת לכם. למה אני עושה את זה? כי משעמם לי.

למה אני לא שמה תמונות למרות שיש לי מלא? כי לא עד כדי כך משעמם לי.

אז זהו לבינתיים, אני מקווה שאני אתחיל עם העיצוב של בלוג הסיפורים שלי הלילה.

אז לבינתיים,

טלה